דין הקיר החיצון בבניין
ובו יבואר: א. הקיר החיצון, רשום בטאבו כרכוש משותף לכל השכנים. ב. הרישום בטאבו מחייב על פי הלכה. ג. תיקון רכוש המשותף מחייב את כל בעלי הבניין.
הנידון
"אני דר בקומה שלישית. היתה נזילה מהגג, שקלקלה את הטיח בקיר החיצון בקומה השלישית, סתמנו את הנזילה וצריך לתקן את הקיר החיצון של הקומה השלישית. נפשי בשאלתי, האם הקיר החיצון של הקומה שלי שייך רק לי, או שעל פי הלכה הוא שייך לכל בעלי הבניין. שמעתי שעל פי החוק הוא שייך לכולם, אבל האם כך גם על פי הלכה".
תשובה
הקיר החיצון שייך לכולם גם על פי הלכה, כיון שכך כתוב בטאבו.
ביאר התשובה
דין הקיר החיצון
חובת התיקון מוטלת על כל דיירי הבניין, ואין זה קשור לשאלה אם החוק מחייב כ'דינא דמלכותא דינא' או כמנהג, אלא מסיבה אחרת. מבחינה ממונית, הקיר החיצוני הוא רכוש משותף השייך לכל הדיירים, כיוון שהקבלן שבנה את הבניין מכר את הדירה לפי הגדרות החוק, וכך רשם אותה בטאבו.
בסעיף 52 ל'חוק המקרקעין' מוגדר הרכוש המשותף כך: "כל חלקי הבית המשותף, חוץ מן החלקים הרשומים כדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות, מקלטים, וכן מיתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסוימת". ובסעיף 55 (א) מוגדר חלקו של כל דייר ברכוש המשותף: "לכל דירה בבית משותף צמוד חלק בלתי מסוים ברכוש המשותף של אותו בית משותף". מאחר שכך הוגדרה הבעלות מראש, זו גם ההגדרה לפי דין תורה.
יש לציין שבספר 'משפטי שכנים' מוסבר, שהסיבה לכך היא, שהקרקע שהבניין עומד עליה היא קרקע משותפת לכל הדיירים, ולפיכך צריך כל דייר להשתתף בכל הצרכים הדרושים להחזקת הרכוש המשותף שגם הוא משתמש בהם, ואינו יכול להיפרד מהשותפות ברכוש בלא הסכמת שאר השותפים. ועיין עוד בספר פתחי חושן, ח"ז הל' שותפים פ"ד הערה ט, שאין לפתוח חלון בקיר המשותף בשל העובדה שהקיר שייך לכל השכנים.
