דיבר בסלולרי ושבר כלים
שאלה:
שוחח בסלולרי ולא הבחין באגרטל המונח על הקרקע בסמוך למקווה כלים להלן והלאה לרה"ר, ושברו. תבעו בעל הכלי לשלם, אך טוען המזיק אין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים (ב"ק כז, ב).
תשובה:
בוודאי צודק הנתבע בטענתו כדאיתא (חו"מ תי"ב, א) "המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בו ושברו פטור שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים".
(ובשו"ת קנה בשם (א כח) דן מחמת זה לפטור בהניח משקפיו על הרצפה ליד המיטה ובא אחד לעוררו ודרך עליהם ושברם, משום שאין דרכם להתבונן בדרכים והפתחי חושן (נזיקין ח הערה כה) פקפק בזה "ולכאורה יש לדון בזה דהא במקום שיש לו רשות להניח לא אמרינן טעם זה (וכאן שזה רשות היחיד יש לו רשות להניח) ועוד היה נראה דדוקא 'בדרכים' אמרו שאין דרך להתבונן משום שעיניו למעלה או משום שהוא בעל מחשבות אבל לא ברשות היחיד וכ"ש ברשות הניזק, אלא שאפשר שמ"מ יש לפטרו משום שהישן פשע שהרי ידע שחבירו יבא להקיצו והו"ל כהניחם במקום דריסת רגלים וצ"ע").
ומה שיש לדון משום דאיתא (שם ב) אם הניח הכלים ברה"ר במקום שיש לו רשות להניח חייב הנתקל שהיה לו להתבונן. וביאר השו"ע "כגון מקום פנוי שלפני בית הבד שלפעמים מניחים שם כלים כשבית הבד מלא" ובפתחי חושן (נזיקין ח הערה כד) הוסיף עוד ציור שיש רשות להניח כליו "קרן זוית בשוק שדרך להניח שם וכל כיוצא בזה" כלומר כל שהדרך להניח שם הוא בכלל "יש לו רשות" שכתב השו"ע ומסתבר שליד המקוה כלים רשות להניח כלים.
אך נראה שדווקא בסמוך למקוה כלים, משא"כ כאן שהיו מפוזרים להלן והלאה לרה"ר אין לו רשות להניחם בצורה מפוזרת על פני רשות הרבים.
