גבאי שקיבל נדבה ספרים לביהמ"ד אי מותר לסוגרם בארון ולפותחם רק לזמן מועט
שאלה:
אם גבאי ביהכ"נ מותר לסגור ספרים שנודב לזיכוי הרבים בארון נעול ולפותחם רק לזמן מועט, שלא יגנבו.
תשובה:
נראה שכוונת נודב הספרים היתה לקיים מצוה שילמדו תורה בספרים אלו ולא שישארו סגורים בארון. ואפילו שהגבאי טוען שעלולים לגנוב הספרים לכן פותחם רק לזמן מועט, מ"מ אם המנדב טוען כנגדו שלא איכפת לו בכך, ובלבד שילמדו בספרים שנדב, שמרגיש שזהו זכות עבורו, אין לגבאי להתחסד יותר מהנודב ולא לפתוח הארון מחשש גניבה. ונראה דבנדבה לביהכ"נ אפילו לאחר שנדב נקראת על שמו, ולכן יש לו בזה זכיות, וכעין קדושת הגוף דנקרא תורא דראובן גם כאן נקראים על שמו. (עיין במגילה כז: מבית הכנסת דרבים ליחיד נקרא הורדה, ולר"מ אסור, ולחכמים כיון שאינו אלא הידור שאני, אבל עכ"פ בודאי יש לו זכות יותר כשרבים קורין בו).
ומיהו נראה לחלק בענין זה אם ההיזק מצוי או לא, שאם ההיזק מצוי וקרוב לודאי שיגנבו יכול לעכב, אבל אם אינו מצוי כ"כ, יפה טוען הנודב שמעכבים אותו לקיים מצוה בממון שנדב, ואסור לגבאי לעכב.
וכן מבואר בביאור הגר"א חו"מ סוס"י קס"ג על מש"כ הרמ"א, נמצא בתקנות קדומות שלא להוציא טלית או ספר מבית הכנסת בלי רשות בעלים, וכתב ע"ז הגר"א בביאורו ר"ל אף על גב דבבית הכנסת מותר דאדעתא דהכי מביאין, ומותר אף לישתמש בלי רשות דאדעתא דהכי מביאין ב"מ כט: השואל ס"ת וכו' ובלבד שלא וכו' עכ"ל. וע"ע ברמ"א סוס"י רצ"ב דבמקום ביטול תורה שאין ספרים נמצאים יכולים ב"ד לכוף לאחד להשאיל ספריו ללמוד מהם ובלבד שישלמו לו מה שיקלקלו הספרים.
ומעתה בנידוננו שאין ההיזק מצוי ואינו כפשיעה להניחם בלא סגירה, אין הגבאי יכול לבטל תורה מרבים, ואף שאפשר שיגנבום אינם על אחריות הגבאי, אלא תפקידו הוא לראות להגדיל תורה ולהאדירה, ואין ספק רחוק דגניבה מוציא מידי ודאי ת"ת. והדברים ק"ו ומה להוציא ספרים של אדם מבית הכנסת ללמוד מהם מותר מדינא ולא חיישינן שייפסדו, ורק תקנות קדומות יש שלא להוציא מבית הכנסת כיון שלשם כן מיועדים הם לשימוש הרבים בביהכנ"ס, כ"ש לסגור ספרים בבית הכנסת שעי"ז אין יכולים ללמוד בהם מחשש רחוק דפסידא דלא חיישינן, ולכן אסור לגבאי לעכב.
