בדיני חיוב הפרשת חלה
צירוף לחמים כשכל אחד עטוף בניילון בפני עצמו
א. בדין צירוף סל לחיוב חלה מחמרינן שאין מועיל צירוף סל אלא כשנוגעים זל"ז (עיין משנ"ב סי' תנ"ז סק"ז). ולענ"ד פשוט וברור שאם הלחמים או העוגות עטופים בניילון שצמוד ללחם, אין מועיל מה שמקרב הלחמים זה לזה, דהעטיפה הוי הפסק. (וראיתי בשם אחד מגדולי ההוראה שהורה שהעטיפות אינו מפסיק כיון שהן טפילות ללחם, ולענ"ד הוא תמוה לחדש כן ופשוט וברור דהוי הפסק).
עיסות שמקפיד על נשיכתן רק מחמת דין לחם משנה
ב. דעת החזו"א (יו"ד סי' קצ"ח סקי"ג) שעיסה ע"מ לחלק שפטורה מחלה, זהו דוקא אם אחר חלוקתן מקפיד על נשיכתן, וכגון שדעתו לחלקן משום שרוצה לעשות לכל עיסה דפוס בפנ"ע או כדי למשוח קצתן בביצים, אבל אם דעתו לחלקן רק משום שרוצה שיהיו פיתין קטנים ולא יקפיד על נשיכתן גם אחר חלוקה אי"ז נקרא ע"מ לחלק.
ונשאלתי מה הדין כשמקפיד על נשיכתן משום שצריך ללחם משנה ב' חלות נפרדות וע"כ מחלק העיסה לחלקים ומקפיד שלא תנשוך זב"ז. ולענ"ד מסתברא דרק כשמקפיד מצד העיסה עצמה והיינו שמקפיד משום שרוצה לעשות כל עיסה באופן שונה מחברתה זהו נקרא מקפיד על נשיכתן, אבל אם אופה ב' העיסות באותו אופן, שבעלמא אינו מקפיד בכה"ג על נשיכתן, אלא כשאופה זאת לשבת הוא מקפיד על נשיכתן מחמת סיבה צדדית שצריך שיהיה ללחם משנה, בזה מסתברא דכיון שאין לו קפידא בעצם אי"ז נקרא מקפיד על נשיכתן וחייב בחלה לדעת החזו"א.
חיוב עיסה שאפאה בתוך נייר כסף בסיר עם תבשיל
ג. מה ששאל אודות העיסה שמכניסים לסיר הצ'ולנט ועוטפים אותו בנייר כסף סביב סביב, ושואל היאך הדין כשהכניסו עיסה שיש בה שיעור חלה, האם כיון שהוא בתוך קדירה עם רוטב דינו כבישול והוי כעשה עיסה ע"ד לבשלה (ומפריש חלה רק לחומרא בלא ברכה), או נימא דכיון שהנייר כסף מפסיק בין העיסה לרוטב ואין העיסה נוגעת ברוטב, הרי"ז כאפיה וחייב להפריש חלה בברכה.
הנה לענ"ד נראה דבכה"ג דינו כאפיה וחייב בחלה בברכה.
