אשה ששמעה הבדלה מהשכן
שאלה:
בעלי ובני נסעו השנה לאומן מוקדם מן הרגיל בשל החשש שלא תתאפשר כניסה נורמלית, בשנה שעברה הוא נאלץ לחוג את ראש השנה בבלארוס בתנאים לא הולמים. מיד עם צאת השבת התעוררה אצלי בעיה, נותרתי בשבת לבדי בבית עם ילדיי הקטנים ולא היה מי שיעשה עבורי הבדלה. והנה, כמו נעניתי משמים, לפתע שמעתי את אחד השכנים מסלסל בקולו את תחילת ההבדלה בקול רם יוצא מגדר הרגיל, תיארתי לעצמי שהוא עושה כך כדי לאפשר גם למי שאינו נוכח בביתו לצאת ידי חובת הבדלה, ולכן הקשבתי לכל ההבדלה שלו וכיוונתי לצאת ידי חובה.
לא היה לי מושג מי מהשכנים הוא ולכן לא היה לי איך לוודא שהוא כיוון להוציא ידי חובה את כל השומעים. שאלתי היא האם אפשר לסמוך על ההבדלה הזו?
תשובה:
תחילה יש לדעת שנשים שאין להם מי שיעשה הבדלה, יכולות לעשות הבדלה לבד, ואומרים כל נוסח ההבדלה כמו אנשים.
הטעם שנשים אינן עושות הבדלה, משום שבשולחן ערוך הלכות שבת סימן רצ"ו מובאת בזה מחלוקת אם נשים חייבות בהבדלה או לא. לדעת הרמב"ם אשה חייבת כמו איש. לכן למעשה הנשים משתלות לשמוע הבדלה מאיש שעדיין לא עשה או שמע הבדלה. אבל איש שעשה הבדלה לא יעשה הבדלה פעם נוספת עבור נשים בלבד, מחשש לדעה הסוברת כי נשים פטורות מהבדלה וברכתו תהיה לבטלה. אמנם, כאשר אין איש שיכול להוציא את הנשים בהבדלה, הן יכולות לעשות הבדלה לעצמן. ויכולה אשה להוציא ידי חובה נשים אחרות בהבדלה. גם אשה שמבדילה על הכוס, צריכה לכתחילה לשתות רוב רביעית, ואין בזה שום חשש [כמו שמפחידים נשים על כל מיני סיבות שיהיה להם אם ישתו]. כמובן שכל זה הוא כאשר אשה עושה הבדלה, אך לשתות מכוס הבדלה שהבדיל האיש, נהגו שלא לתת לנשים לשתות, כמו שכתב הבית יעקב על פי סוד גדול, שלא ליתן לנשים מכוס של ההבדלה. ועיין של"ה.
עוד ראוי לדעת, שאשה ששומעת הבדלה, אין נכון שתברך בעצמה ברכת הנר, אלא תשמע מהמבדיל ותענה 'אמן', ואינה צריכה להתקרב לנר להביט בצפרניים, אלא די בכך שרואה הנר, ויכולה ליהנות לאורו אם תרצה, ויש הכותבים שאף אין מן הראוי שתתקרב להסתכל בצפרניה לאור הנר, והטעם הוא כי סיבת ההבטה בציפורניים היא לפי שאדם הראשון קודם החטא היה לבושו כולו ציפורן וכשחטא נפשט ונשארו רק הצפורניים, ולכן נשים לא נוהגות להביט בציפורניים מפני שחווה גרמה לחטא עץ הדעת.
לגבי העובדה שהיא שמעה את ההבדלה מהשכן והיא מסופקת אם השכן התכוון להוציאה ידי חובה, הנה נכון שכאשר עושים הבדלה בבית הכנסת או תוקעים בשופר, אזי יש כוונת משמיע להוציא ידי חובה כל מי שרוצה לצאת ידי חובה, אולם לא מסתבר שאדם שעושה הבדלה בביתו, גם אם בדיוק הפעם החליט להגביה ולסלסל בקולו, שיש לו דעת כללית להוציא ידי חובה כל מי שרוצה לצאת, ועל כן לא ניתן לסמוך על כך כדי לצאת ידי חובה. עם זאת, מאחר שיש חשש שעשה זאת בגלל שידע שיש מהשכנים שירצו לשמוע הבדלה, אם התכוונה לצאת ידי חובה, אזי לא תעשה הבדלה בעצמה, אלא תחזר אחרי אדם אחר שיוציא אותה ידי חובת הבדלה. אכן לכתחילה במקרים כאלו, עדיף שלא תכוון לצאת, וכך תוכל להבדיל בעצמה.
מקורות לעיון והרחבה: רמ"א סי' רצו ס"ח, ביה"ל ד"ה לא יבדילו, משנ"ב שם ס"ק לה ולו. לגבי שתיית רוב רביעית - ראה משנ"ב בסימן רע"א סעיף י"ג ס"ק ס"ד שמביא את דברי המגן אברהם שלמד כן בדעת מרן השו"ע שלא יוצאת ידי חובה אפילו בדיעבד. ולגבי ההבטה בצפרניים, ראה בקצות השולחן.
