אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו" לאחר ברכת תפילין של ראש
שאלה:
מה ענין אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו" לאחר ברכת תפילין של ראש?
תשובה:
ברמ"א (סימן כ"ה סעיף ה') כתב שמברכין על של ראש על מצות תפילין, ומוסיף שטוב לומר תמיד אחר ברכה שניה, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ונדחקו המפרשים דלכאורה ודאי אין חשש ברכה לבטלה שאז לא היו מברכין, א"כ למה לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ונקטי דהוא לרווחא דמילתא, והנה הישוב דחוק דלא אשכחן בשום ספק ברכה שמברכין הברכה ולרווחא דמילתא אומרים בשכמל"ו, אלא אם הוכרע ההלכה לברך מברכין בלא אמירת בשכמל"ו, ואם לא הוכרע אין מברכין, וצ"ב.
אמנם בעצם הדין אם באמירת בשכמל"ו מתקן בדיעבד שאין הברכה לבטלה, הנה ברמב"ם פ"ד דברכות (ה"י) נראה שמתקן בזה, שכתב שבנכשל בשוגג ובירך ברכה לבטלה, צריך לומר בשכמל"ו "כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה", (וע"ע במש"כ הרמב"ם בסוף הל' שבועות פי"ב הי"א), ומקורו בירושלמי פ' כיצד מברכין ע"ש בכס"מ, ומשמע שיש בזה תיקון שלא יחשב מוציא שם שמים לבטלה, אכן בנ"ד אכתי קשיא דכמו דבכל ספק ברכה אין מברכין עם בשכמל"ו, א"כ מאי שנא שבתפילין מברכים ואומרים בשכמל"ו.
ונלע"ד דין חדש בזה, דהנה ידוע שיטת הגר"א (או"ח סימן ה') שתמיד כשמזכיר את השם אין צריך לחשוב היה הוה ויהיה אלא "אדון הכל" בלבד, והיינו כקריאתו וזהו ככינוייו, אבל בק"ש חייב לכוין ככתיבתו וכקריאתו, היינו לכוין היה הוה ויהיה אדון הכל. ובמק"א ביארנו שלכן אומרים בשכמל"ו אחר פסוק ראשון דק"ש, דכיון שמכוין אז ככתיבתו היינו הכוונה שצריך בהזכרת שם המפורש, הואיל ואחר שמיעת שם המפורש אומרים בשכמל"ו כמבואר פ"ז דסוטה, ע"כ אף שכאן רק מכוין ולא אומר מ"מ כיון שחייבים לכוין כן באמירת פסוק ראשון דק"ש נחשב כאומר השם המפורש וע"כ אומרים בשכמל"ו, והבאנו שכבר קדמונו בזה הגר"י הוטנר בדרשות ושכן מטין משמיה דהגר"ח מבריסק זצ"ל. (והביא הגר"ח זצ"ל מדברי תרגום ירושלמי בפרשת ויחי מ"ט - ב שבני יעקב כששמעו את יעקב אביהם אומר שמע, אמרו יהא שמיה רבה מברך, וזהו הכוונה דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד).
והנה בהנחת תפילין איתא בשו"ע שיכוין בהנחתם שיש בהם "יחוד שמו" ויצ"מ וכו', והיינו לכוין על האמור בפרשת ק"ש, דהיינו יחוד השי"ת ולהשתעבד לעשות רצונו ית"ש, וע"כ בברכת התפילין או בהנחתם נאה לכוין ככוונת הק"ש ככתיבתו וכקריאתו שהוא ית"ש אדון הכל היה הוה ויהיה, וזהו הטעם דטוב לומר אח"כ בשכמל"ו.
מעתה יתיישבו דברי רבינו הרמ"א כמין חומר, דבעצם אמירת בשכמל"ו אחר ברכת התפילין הוא דבר שטוב גם לפוסקים שצריך לברך על תש"ר על מצות תפילין, והואיל ובזה יוצאין מחשש שם שמים לבטלה לכל הדעות, טוב הדבר לומר כן, אבל בשאר ספק ברכה אם הוכרע להלכה לברך, אדרבה אין לו לומר בשכמל"ו כיון שנראה שחושש לספק ברכה יבוא להקל אף בספק ברכה גמור לברך מספק ולומר בשכמל"ו, ושמא ייכשל ח"ו בספק ברכה לבטלה.
נתבאר מדברינו שאמירת ברוך שם אחרי הנחת תפילין של ראש עיקרה קבלת עול מלכות שמים שהוא ית"ש תמיד מנהיג העולם וראוי לכוין כן כשאומרה.
שוב מצאתי בעה"ש (כ"ה - י"ג) שגם הוא מפרש שאמירת ברוך שם כבוד מלכותו אינה להוציא מברכה לבטלה, אלא להודות אחרי ברכת הודאה ע"ש, ולדברינו עיקרו מאחר שמצות תפילין היא למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, ע"כ אומרים ברוך שם כבוד מלכותו, והיינו השם שפירושו שהקב"ה מנהיג הוא לעולם ועד גם בתקופת הסתר, ולפי זה יש מקום לומר "ברוך שם כבוד מלכותו" גם להמברכין רק ברכה אחת, רק נהגו לומר יהי רצון קודם וסומכין על כך.
ובזה נדע עיקר הכוונה שצריך כל אחד לכוין בכל יום כשאומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לאחר שמע, ולכמה פוסקים אם לא כיון בברוך שם כבוד מלכותו לא יצא יד"ח מצות ק"ש וחוזר, וכבר ביארנו בכמה מקומות שהכוונה היא ברוך "שם כבוד מלכותו" והיינו השם ככתיבתו במלואו, שבזמן שהיתה הנהגתו בגלוי כמו במקדש קראוהו כן, היא בעצם לעולם ועד, ואף שאנו לא קורין אותו כשמו כשהנהגתו בסתר רק קורין באד', היינו מפני שלנו הוא נסתר ולכן לא נקרא בשמו ככתיבתו, אבל בעצם ברוך שם כבוד מלכותו, והיינו השם כקריאתו כשהוא בכבוד מלכותו, לעולם ועד גם בזמן הזה, ואין שינוי אצלו ח"ו, רק הוא אחד כפשוטו, ורק לנו נקרא היום אחרת שמסתיר הנהגתו, אבל הכל הנהגה אחת ואין טבע והוא ית"ש מנהיג תמיד כרצונו, והיינו "ברוך שם כבוד מלכותו" שהיא לעולם ועד.
