אבידות השכיחות בזמן הזה
שאלה:
רבים שואלים כדת מה לעשות במציאות השכיחות בזמן הזה, דהלא אנו חיים בחברה הברוכה בשפע רב, והחסיד שעיניו למטה מוצא יום יום דברים רבים מעוטי ערך, חלקם יש בהם סימן אבל בפועל אין הבעלים באים לדרוש את שלהם, ונמצא כל הבית כולו מלא אבידות.
תשובה:
ובאמת נראה דאין כל צורך להחזיק מציאות אלה לנצח נצחים, ונבאר. הנה מבואר בב"מ כט, ב דהמוצא תפילין ברה"ר שם דמיהן ומניחן לאלתר, והקשו מאי שנא מספרים שגוללן אחת לשלשים יום ואינו לוקחם לעצמו, ותירצו "תפילין בי בר חבו מישכח שכיחי ספרים לא שכיחי", ולא נתבאר שם בדברי הראשונים מה הפירוש שם דמיהן ומניחן, אך בדף כ"ח ע"ב במצא דבר שאוכל ועושה שגם שם אמרו שם דמיהן ומניחן נחלקו הראשונים, לדעת רש"י מוכרן ומניח הדמים אך הרא"ש בסימן ט"ז כתב שיכול לקחתן לעצמו וכך כתב שם גם לגבי תפילין עי"ש.
והרמב"ם בפי"ג הי"ד מאבידה ומציאה כתב "מצא תפילין שם דמיהן ומניחן עליו שדבר מצוי הוא ביד הכל ואין עשויין אלא למצוותן בלבד", והסמ"ע בסימן רס"ז ס"ק ל' פירש דרק בתפילין יכול להניחן משום דניח"ל לאיניש שיעשו מצוה בממונו ולא בדברים אחרים, וכך דקדק הקרבן נתנאל מדברי הרא"ש בסימן י"ח עי"ש.
אך הטור והשו"ע שם סעיף כ"א כתב דכיון דשכיח לקנות שם דמיהן ומניחן עליו, והשמיטו את מש"כ הרמב"ם משום שאינם עשויים אלא למצוותן. ומבואר בדבריהם דכל דבר שאפשר לקנותו בקל אף שיש בו סימן אם הבעלים לא באו בעקבות ההכרזה יכול לקחתם לעצמו ושם דמיהם, ולא תפילין בלבד.
ונראה דבזמן הזה כמעט כל חפץ וכל דבר הוי כתפילין דמשכח שכיחי, ואין לבעלים קפידא לקבל דוקא את שלהם, ולכן נראה דספרים, עטים, מגבות, כדורים, משחקי ילדים וכדו' חפצים שונים שדרך למוצאן שאם לא באו הבעלים, ירשום את הערך המשוער ויכול לקחתן לעצמו.
וע"ע באגרות משה (חושן משפט ח"ב סימן מ"ה אות ד') דבכל אבידה שדינה יהא מונח אם הבעלים לא באו ירשום על פנקסו את שווי האבידה ויכול להשתמש בו עי"ש, ולכאורה צ"ע בדבריו דבאמת צריך להבחין בזה בין דברים שקל לקנותם לדברים אחרים. כנ"ל.
וראיתי בשו"ת חת"ס (חושן משפט סימן קכ"ב) לגבי משרתת שהשאירה ביד בעל הבית תכשיטים ונעלמו עקבותיה, שכתב דכיון דמשכח שכיחי לקנותם הוי כמו תפילין דבי בר חבו, ולמעשה כתב שירשום בפנקס הקהל שמצא תכשיטים שכך וכך שווים, ויתחייב לשלם שכר שימוש ופחת לבעלת הנזמים אם תחזור, ואז מותר לקחתם לעצמה, דאנן סהדי דבכה"ג ניח"ל לבעלים עי"ש.
וכך נראה למעשה ברוב המציאות השכיחות בזמנינו.
אך נראה דדוקא בתפילין שבזמניהם שכיח היה לקנותן, יש להחמיר בזמה"ז, ומצוי עד מאד שיש בהם קפידא אם מחמת הסופר המהודר, אם מחמת חומרות שונות בעשיית הבתים וכדו', וכך גם בספרים עתיקים שקשה לשער שווים ולפעמים יש בהם ערך רגשי כמו ספרים שעברו בירושה וכדו'.
