שהחיינו על מיץ ענבים

בגמ': הנודר מן הענבים מותר ביין  (נדרים נב, ב).

בשו"ע (או"ח סי' רכה ס"ה) נפסק, אם בירך שהחיינו על ענבים, כשישתה יין חדש אינו חוזר ומברך.

בטעם דין זה הביא המג"א (ס"ק יא) בשם המהרי"ל (סי' קכז) כיון ששמח כשראה או כשאכל ענבים, וידע שהיין יצא מהם, הכל שמחה אחד הוא. ואפילו שותה יין שנתיישן ארבעים יום, כבר יצא בשעה ששמח על ראית הענבים, ובירך והודה לה' על שמחתו. וסיים המג"א שדעתו יותר יותר לפטור שלא לברך שוב, ולכן מחמת הספק נמנע מלאכול ענבים עד שהוא שותה תירוש, ומברך שהחיינו.

אולם הביא בשם הרדב"ז (ח"ד סי' נג) שנשאל 'מי שאכל ענבים אם מברך שהחיינו על היין החדש של אותה השנה'. והשיב, 'צריך לברך מפני שפנים חדשות באו לכאן. וכשם שנשתנה ברכתו מבורא פרי העץ לבורא פרי הגפן, מחמת שנשתנה מענבים ליין שהוא דבר חדש ויותר משובח, כן צריך גם לברך שוב שהחיינו על הדבר החדש שבא לעולם.

והביא ראיה מסוגיין שהנודר מן הענבים מותר ביין, ואפילו החדש, וזה פשוט. ובהכרח צריך לומר שהם שני מינים. וכן נמצא בספר אבודרהם שצריך לברך שהחיינו על היין החדש, אע"פ שאכל ענבים. וכן העלה רבינו ישראל בתשובה.

ולמעשה כתב המג"א בשם השל"ה והמטה משה שכשישתה יין, טוב שיביא עצמו לידי חיוב שהחיינו ממקום אחר. ומ"מ כל זה רק כששותה תירוש, אבל כשהוא יין אע"פ שיודע שהוא חדש אין צריך לברך, משום שביין אין ניכר בין חדש לישן. וכן פסק המשנ"ב (ס"ק טו).

והנה בערוך השולחן (שם ס"י) כתב, שאין אנו בקיאים מה הוא תירוש ומה הוא יין, כי אין לנו יין. ובשבט הקהתי (ח"ד סי' עג) כתב שבזמן הזה שהמיץ ענבים נראה כחדש, אף כשהוא ישן ע"י חומרים ששמים ביין, אין לברך אף על תירוש שהחיינו.