קריאה לאדם ששמו אברהם 'אברם'

בגמ': והתני אברם חוזאה וכו' (גיטין נ, א).

כתב החיד"א בספרו שם הגדולים (גדולים, מערכת א אות לד), ראה זה חדש שלא מצאנו בתנאים ואמוראים שבמשנה והברייתא תנא ששמו 'אברהם' וגם באמוראים לא מצאתי כעת בספר יוחסין, כי אם באמוראים יש בגיטין (בסוגיין) תני 'אברם', גם שם 'יצחק' בתנאים שבמשנה אין מי ששמו יצחק, אך בברייתא ובזוה"ק יש, ובאמוראים יש הרבה ששמם יצחק, ושם יעקב יש הרבה כאלו במשנה ובברייתא בש"ס, ומהגאונים ואילך נשתרבבו שמות אברהם יצחק ויעקב בגאונים וברבנים ובכל המון ישראל עד היום הזה, עיי"ש.

והנה בברכות (יג.) אמרו, כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, דין זה הובא להלכה במגן אברהם (או"ח סי' קנו). והעירו האחרונים שאין האיסור אלא כשכוונתו לאברהם אבינו וקורא 'אברם' במקום 'אברהם', אולם לאדם אחר מותר לקרותו אברם, ואין איסור בכך, וכמו שמצינו בסוגיין אמורא שנקרא בשם 'אברם חוזאה'.

אולם בספר בית אהרן (מגיד, ח"ב מערכת א אהרן דף תקכח:) דייק מדברי המהר"ץ חיות בסוגיין שהביא מסדר הדורות שכתב, אילולי דמסתפינא הייתי אומר שצריך לגרוס 'אבימי' חוזאה, ולא 'אברם' חוזאה, ולא פירש טעם הדבר. וביאר הבית אהרן שהוקשה לסדר הדורות ממה שאמרו בברכות שכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ובלא תעשה, ולכן הביא לשנות הגירסא.

ובשדי חמד (כללים מערכת כ כלל פג) כתב שיש להוכיח מדברי הבית שמואל (שמות אנשים אות א), שכתב, שבגיטין יש לכתוב 'אברהם' שמן הסתם מי שנקרא אברהם, נקרא כן על שם אברהם אבינו, ואמר הקב"ה, ולא יקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם, אולם הביא בשם המהרש"ל שאם יש קבלה שאותה המשפחה נקראו בשם 'אברם' מטעם אחר, כגון שאביו חי ונקרא אברהם, ושם אבי אשתו ג"כ אברהם ומת, ורוצה לקרות בנו אחריו, לכן נקרא שמו אברם, באופן כזה כותבים בגט אברם. מבואר מדבריו שאין כל חשש לקרוא לאדם בשם 'אברם' כשאין המדובר באברהם אבינו.

והשדי חמד כתב להוכיח מספר רוב דגן, שמה שאמרו כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה הוא לא רק הקורא לאברהם אבינו, אלא כל הנקרא בשמו של אברהם אסור לקרוא לו אברם ואם קורא לו אברם עובר בעשה, ולכן כתב שבשמות גיטין ובשטרות כותבים אברהם מפני שבסתם נקראים על שם אברהם אבינו, אלא אם כן יש בקבלה באותה משפחה שנקראים בשם אברם, ואז כותבים בגיטין ובשטרות אברם מפני שהיה גם אמורא שנקרא אברם.

אך הביא בשם ספר דברי מנחם שכתב בשם אורות אלים, שרבים לא נזהרים באיסור קריאת שם אברם למי שנקרא בשם אברהם, אולם צריך לחוש לזה, וכתב עליו הדברי מנחם שפשוט הוא שמה שאמרו חז"ל אינו לשאר אנשים אלא רק לאברהם אבינו. וכך נקט גם בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' ל).