צירוף למניין אדם שעומד במפתן

בגמ': יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר, תלמוד לומר מן הבית עד שיצא מן הבית כולו (נדרים נו, ב).

בסוגיין מבואר שמי שנדר שלא יכנס לתוך הבית אסור לו לעמוד אפילו בתוך פתח הבית, תחת המשקוף. והנה השו"ע (או"ח סי' נה סי"ג) פסק שאם תשעה עומדים בתוך הבית, ואחד עומד על המפתן בפתח הבית, מן האגף ולחוץ, והוא המקום שהדלת נסגר, אינו מצטרף למנין. אך המשנ"ב (סק"נ) הביא בשם המג"א, האבן העוזר, והגר"א שגם מן האגף ולחוץ מצטרף למנין. 

בחקרי לב (או"ח ח"א סי' כה, דף מה טור ב) חקר במאי דקיי"ל לענין צירוף עשרה לתפילה ולקדיש, שהעומד לפנים מן הפתח מצטרף עם תשעה הנמצאים בתוך הבית, כמבואר בשו"ע (שם), משא"כ העומדים חוץ לפתח. אך העומדים בכל עובי הפתח צריך ביאור אם הצטרפו לאותם שבחוץ, ולא לאותם העומדים בפנים. או אם יצטרפו בין לאותם העומדים בפנים, ובין לאותם שבחוץ. שעובי הפתח מצטרף מבפנים ומבחוץ. או שלא יצטרפו אותם העומדים בעובי הפתח לא לעומדים בחוץ, ולא לעומדים בפנים, שאין זה אלא כרשות בפני עצמה.

לאחר שהאריך בדבר, כתב להוכיח ממה שאמרו בסוגיין שהאגף כלפנים, עיי"ש שהאריך בזה.

והמשנ"ב (ס"ק נא) הכריע בשם היד אפרים, שאם הדלת נסגרת מאחורי המפתן, בתוך המפתן תחת המשקוף מצטרפים למנין, ואע"פ שהפמ"ג כתב בדעת רבינו ירוחם שגם תחת המשקוף אינו מצטרף למנין, אפילו אם הדלת נסגרת מחוץ למשקוף, אך שאר הראשונים חלקו עליו, ולכן אין צריך לחשוש לזה.

והב"י (שם ד"ה צריך) ביאר ששורש המחלוקת הוא שהרי שערי העזרות נתקדשו, וכל מה שבמפתן נתקדש, ואילו שערי ירושלים לא נתקדשו. וכתב שאם אינו חלק מהבית לא היו מקדשים את שערי העזרה, וגם שערי ירושלים מבואר שלא קידשו אותם כדי שהמצורעים יוכלו להיות שם בשעה שיורדים גשמים, ואם כן מצד הקדושה היה ראוי לקדשה האגף, אלא שיש איזה טעם מדוע לא קידשו את אותו מקום. אך רבינו ירוחם סבר שמקרבן פסח מבואר שאי אפשר לאכול קרבן פסח בתוך מפתן הבית, ורק בבית עצמו אפשר לאכול קרבן פסח, ולכן נלמד מקרבן פסח.

ובחקרי לב האריך שם בביאור השיטות, והדין בקרבן פסח, וכן אם בלי שקידשו אותו בפירוש, אם נחשב מעצמו חלק מהבית.

והביא שם שהיום תרועה (ר"ה כז.) הוכיח מהתוס' (שם ד"ה ושמע) שסובר שכל המפתן נחשב חלק מהבית.