צדקה, סגולה לבנים
בגמ': רבי יהושע אומר כל הרגיל לעשות צדקה זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה בעלי חכמה, דכתיב (משלי כא, כא) 'רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים (בבא בתרא ט, ב).
בסוגיין, רבי יהושע אומר כל הרגיל לעשות צדקה זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה בעלי חכמה, דכתיב 'רודף צדקה וחסד ימצא חיים', ופירש רש"י, וכתיב גבי חכמה 'כי מוצאי מצא חיים'.
החפץ חיים בספרו אהבת חסד (פ"ה הגה"ה) ביאר מאמר רבי יהושע, שהרגיל לעשות צדקה, אם עדיין אין לו בנים, יזכה בשכר הצדקה שיוולדו לו בנים בעלי חכמה, שהרי על התורה נאמר 'כי מוצאי מצא חיים'. שמא תאמר שהכוונה שהוא עצמו יתחכם בתורה, ומנין שיזכה לבנים, אי אפשר לומר כן, שהרי מי שאין לו בנים חשוב כמת וע"כ שכוונת הכתוב שיוולדו לו בנים שייקרא עי"ז בשם חי, ויהיו בניו חכמים בתורה, ועל זה נאמר 'ימצא חיים'.
על כך הוסיף הח"ח וכתב, ומן התימה על האנשים שמחפשין סגולות שיולדו להם בנים ומוציאין על הסגולות כמה וכמה רובל כסף, ויש שמוציאין למאות ולאלפים כל אחד לפי עשרו, יותר טוב שיעשו סגולה הנמצאת בחז"ל, היינו שיתעסקו תמיד במדת הצדקה לעזור לעניים במה שיוכלו להיות מן מעשים שהוא גדול מן העושה [הן בענין פרנסת חיותם, הן לגדל את בניהם ולהכניסם לתלמוד תורה שבעבור זה יזכו לבנים בעלי תורה וכמו שנתבאר] או שיעשו גמ"ח קבוע מממונם או שיזרזו אחרים שיסיעום בענין זה, ובזכות זה יתנהג הש"י עמהם ג"כ במדת צדקה וחסד וימלא רצונם בזה, כמו שאחז"'ל דזוכה עבור זה להיות לו בנים וכו' וכן עשו הרבה אנשים בזמנינו והצליחו בזה, ואפילו אם ח"ו נסגר הדלת עליו מן השמים בענין זה, עכ"'פ מצותיו שעשה לא יאבדו והן הן תולדותיו כמו שאחז"ל שתולדותיהן של צדיקים הוא המעשים טובים שלהן כי הן תולדות נפשו, משא"כ אם מוציא מעותיו לטמיון על סגולות חיצונות שלא יועילו ולא יצליחו הוא מכלה כוחותיו לריק, והמשכיל יתן כ"ז על לבו, וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים ועי' נדה (עא.) שאמרו שם על זה שיתפלל למי שהבנים שלו וידוע מה שאחז"ל שהגומל חסד תפלתו נשמעת, עכ"ל.
