נטילת הבכור פי שנים בכתבי אביו הנדפסים

בגמרא מבואר שהבכור אינו נוטל בשבח ששבחו הנכסים אחרי מיתת אביהם, שנאמר (דברים כא יז) 'בכל אשר ימצא לו', ולא במה שראוי לבוא אחר מותו, כגון במלוה שמחוסרת גבייה בשעת מיתת האב וגבו אותה אחר כך, שנאמר 'בכל אשר ימצא לו'.
בבית יצחק (יו"ד ח"ב סי' עה אות ו) דן, בדבר מה שהתווכחו בקהילת זידיטשוב אחרי פטירת הרב הצדיק מהר"א, אם בכור נוטל פי שנים מריוח הספרים הנדפסים, שכן הרה"צ הנזכר ציוה לבניו לפני מותו שידפיסו את הספרים, ודנו הבנים אם הריוח ממכירתם נחשב כראוי וכשבח ואין הבכור נוטל בו פי שנים, או שמא הוא נידון כמוחזק, כיון שיוצא מהכתבים שהיו מוחזקים בשעת מיתה, והבכור נוטל בהם פי שנים.
וכתב הבית יצחק, שאם הדפיסו את הספרים לפני שחלקו האחרים והבכור תובע פי שנים בהכנסות שהכניסו ממכירת הספרים, הרי זה כשבח הבא מן החוץ ואין הבכור נוטל בו פי שנים. אבל אם לפני ההדפסה יבקש הבכור פי שנים מהכתבים, הרי הם כשאר ספריו של המת שהבכור נוטל בהם פי שנים כיון שראויים הם ללמוד מהם, ואין לדמותם לשטרי חוב שאין הבכור נוטל בהם פי שנים, כיון שהשטרות אינם עומדים להשתמש בעצמם אלא לגבות בהם את החוב, וכיון שהחוב הוא 'ראוי' ולא מוחזק ואין הבכור נוטל בו פי שנים, אינו נוטל פי שנים גם בשטרות. אבל הכתבים אינם עומדים להדפסה בלבד אלא גם ללמוד, ונוטל בהם הבכור פי שנים, וממילא יוכל רק הוא להדפיסם. ואף על פי שהאב ציוה לפני מותו שידפיסו את הספרים, אין הם חשובים מכח צוואה זו כעומדים לשבח ההדפסה בלבד, שהרי לא היתה כוונת אביהם שידפיסום תיכף ומיד, אלא יכולים ללמוד בהם לעת עתה ואחר כך ידפיסום, ולכן יש לבכור פי שנים בהם.
והביא שבשערי דעה (שו"ת מהדו"ק סי' קמה, קמח) נקט, שהכותב כתבי הקודש אין לו בהם בעלות אלא רק טובת הנאה בלבד, ולכן אין הבכור נוטל בהם פי שנים. וכתב הבית יצחק שאולי דבריו הם אחר ההדפסה, אבל אם הבכור טוען לחלוק בכתבים עצמם קודם ההדפסה, יוכל ליטול בהם פי שנים.
וכעין זה כתב בשו"ת מהרי"א הלוי (ח"ב סי' קיב), בדבר רב גדול אחד שהניח כתב יד על התורה, וציוה לבניו להביאו לבית הדפוס, ואחר פטירתו רצו האחים שכל אחד יתן חלק מהוצאות ההדפסה, והבכור אמר שאין לו מעות לתת, והתפשרו ביניהם ששנים מהאחים יתנו מעות וידפיסו הספר, ואחר ההדפסה יתנו ר"נ חומשים לשלושת האחים הנותרים שלא נתנו מהוצאות הדפוס, וטען הבכור שמגיע לו פי שנים בספרים. וכתב מהרי"א, שמה שהיה הכתב יד עצמו שוה בשעת פטירת האב חשוב מוחזק, ונוטל בו הבכור פי שנים, אך מה שהשביח ועלה ריוח מחמת ההדפסה חשוב זה ראוי ואין הבכור נוטל בו פי שנים. והרב השואל צידד, שכיון שהאב ציוה להדפיס את הספרים חשוב כל ריוח ההדפסה כמוחזק כבר בשעת מיתה, אך מהרי"א כתב שציווי וחיוב אינם עושים את הממון למוחזק, כיון שעדיין מחוסר הוא מעשה גדול בהשתדלות ההדפסה. וע"ע במה שכתב בדבר מעשה זה בדברי גאונים (כלל יב אות יא).
וכתב בעמק המשפט (ח"ד סי' יא אות עב), שבזמננו שנהגו שגם זכות ההדפסה של ספרים שנדפסו כבר שייכת ליורשים, צריך עיון הלכה למעשה אם המנהג מחייב גם לתת פי שנים לבכור, והדבר צריך בדיקה מצד המציאות והמנהג שנשתרש, ואולי יש לדון שכיון שנהגו דין ירושה בזה, אזי שוב הכל צריך להיעשות ע"פ כללי משפט הירושה והבכור יטול פי שנים, וצ"ע.