נדר נרות אם יכול לתת נרות עלקטריק

בגמ': אוכמא למשכי' חיורא לרדיא (נזיר לא, ב).

בשו"ת משיב דבר (ח"ב סי' מו) נשאל על דבר מי שהתנדב נרות לבית הכנסת, וכעת נתפשט המאור בנפט אם אפשר לצאת ידי חובת נדרו אם יתן מעות להאיר בנפט שהוא עוד מאיר יותר מנר.

והשיב, נראה שאם אמר בפירוש נרות אינו יכול להחליף על נפט, אפילו אם נאמר שנפט מאיר יותר, שהרי הוא דומה למי שאמר 'הרי עלי איל' והביא שור שאינו יוצא, ואפילו במין אחד אמרו בסוף מסכת מנחות שאם אמר 'הרי עלי שור שחור' והביא לבן, לבן והביא שחור לא יצא, ואף ע"ג שהתוס' כתבו שם דחלוקים מקצת כדאי' בנזיר (בסוגיין) אוכמא למשכי' חיורא לרדיא, משמע שבלי חילוק כלל יצא, ה"נ יש מקום באיזה פרט דנר טוב יותר מנפט, אבל אם נדר סתם להאיר לבהכ"נ יצא בנפט ג"כ.

ובשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' קמא) נשאל בעניין דומה, על אחד שנדר נרות לבית הכנסת ועכשיו שנתפשט מאור העלקטריק אם אפשר לצאת יד"ח להאיר בעקלטריק שמאיר עוד יותר מנר.

וכתב השואל לפשוט ספקו ממנחות (קז:) כנ"ל, והשיב לו החלקת יעקב שכפי המנהג שהנודרים נרות לבית הכנסת כוונתם עבור נשמת המתים, ודאי יש חילוק בין נר לעקלטריק, שבמקומות החרדים מדקדקים עבור נשמת המתים להדליק רק נרות ולא בעקלטריק, על שם הפסוק 'נר ד' נשמת אדם', ובדברים נעלמים ונסתרים כאלו העיקר קבלת אבותינו בזה מדור דור, מיוסד על ספרי המקובלים, ובבית יצחק ועוד אחרונים פלפלו לענין עקלטריק לנר חנוכה ולנר שבת אם יוצאים בזה, וידוע גם מה שנבוכו בזה הפוסקים לענין איסור שבת אם יש בזה איסור סקילה, וממלא הדמיון לשור שחור ולבן עולה יפה.

אכן אין צריך לכל זה, מפני שבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם אפילו כשלשון בני אדם אינו כלשון המקרא כמבואר להדיא בתוספות (פסחים ב. ד"ה הנודר), לענין הנודר מן האור אסור באורן של כוכבים, וא"כ בנידון זה כשאדם נודר נרות, ידוע לשון בני אדם שאין עקלטריק בכלל, והעיקר משמעות הלשון, ולא דמי לשור שחור ולבן שאי לאו דיש חילוק ביניהם שניהם נקראים שור. ואפשר שאין יוצא אף בשמן, אע"ג שודאי אין שום חילוק לענין שבת חנוכה וביה"כ ויאהרצייט, בין נר לשמן, מ"מ כיון שבלשון בני אדם שמן אינו בכלל נר, לא יצא.