לימוד חומש עם בנותיו
במשנה: אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא (נדרים לה, ב).
כתב הרמב"ם (תלמוד תורה פ"א הי"ג) אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל לא כשכר האיש, מפני שאינה מצווה ועושה. ואע"פ שיש לה שכר, צוו חז"ל שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד, ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה, כאילו מלמדה תיפלות, במה דברים אמורים בתורה שבע"פ אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה, ואם מלמדה אינו כמלמדה תיפלות שאסור ללמד תורה שבע"פ לנשים וגם תורה שבכתב אסור ללמדן לכתחילה, וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' רמו ס"ו).
בביאור הגר"א (יו"ד סי' רמו ס"ק כה) כתב מקור לסיום דברי השו"ע שהאיסור ללמדה תורה שבכתב אינו אלא לכתחילה, ממה שאמרו בסוגיין 'אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו', שמשמע מכך שאב מלמד את בנותיו, וכן כתבו המהר"ץ חיות (סוטה כא.) ובספר נחל איתן (ת"ת פ"א ה"ז). אמנם הוסיף הגר"א לבאר, שהרמב"ם לא העתיק תיבת 'בנותיו' אלא כתב רק שמלמד הוא את בניו, מפני שלכתחלה אסור לאב ללמד את בנו אף תורה שבכתב, [אמנם יש מהראשונים שלא גרסו בסוגיין 'בנותיו'].
בט"ז (יו"ד סי' רמו סק"ד) כתב מקור אחר לחילוק בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, מהנאמר בפרשת המלך, הקהל את העם האנשים והנשים, והמלך היה לומד ספר משנה תורה, הרי שאין איסור ללמד משנה תורה דהיינו מקרא לנשים, אך הוסיף הט"ז שמכל מקום אין ללמוד מכך אלא היתר ללמדם פשטות המקראות, שהרי המלך בפרשת הקהל לא היה מלמדם אלא פשוטי הדברים, ודבר זה מותר לכתחילה כמו שהמנהג כך בכל יום, מה שאין כן ללמדה פירוש דברי התורה דרך התחכמות והבנה אסרו לכתחילה, וכשם שאמרו שפרשת הקהל נאמרה לאנשים ללמוד והנשים לשמוע, שמבואר בזה שאנשים רק שמעו את דברי המלך ולא העמיקו בהם, וכ"כ גם השואל ומשיב (מהדו"ד ח"ג סי' מא), וציין לסוגיין.
ובספר לקוטי הלכות (סוטה) כתב החפץ חיים על האיסור ללמד בתו תורה, 'נראה שכל זה דוקא בזמנים שלפנינו שכל אחד היה דר במקום אבותיו וקבלת האבות היה חזק מאד אצל כל אחד ואחד להתנהג בדרך שדרכו אבותיו וכמאמר הכתוב שאל אביך ויגדך בזה היינו יכולים לומר שלא תלמוד תורה ותסמוך בהנהגה על אבותיה הישרים, אבל כעת בעו"ה שקבלת האבות נתרופף מאד מאד, וגם מצוי שאינו דר במקום אבותיו כלל ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים, בודאי מצוה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל כגון מסכת אבות וספר מנורת המאור וכדומה כדי שיתאמת אצלם ענין אמונתינו הקדושה דאל"ה עלול שיסורו לגמרי מדרך ד' ויעברו על כל יסודי הדת ח"ו', וע"ע בספר בית דוד (צט).
בביאור דבריו כתב הויואל משה (מאמר לשון הקודש סי' מח) שבוודאי לא אמר על הלכה פסוקה שאינה נוהגת בזמנינו, אלא כתב בדווקא ללמדם חומש ונ"ך עם מוסרי חז"ל וכל אלו שחישב אין בהם איסור מצד הדין, [וכמו שהאריך בזה שם באריכות], אלא שבכמה דורות נהגו סלסול שלא ללמד לנשים כלל והיה בזה טעמים או חששו שלא ימשך עי"ז ללמדם את האסור להם, ולכך סמכו בכל מה שצריכות לידע על קבלת האבות, וע"ז כתב שלפי מצב הדור שנתרופך הקבלה א"א לסמוך על קבלת האבות מצוה ללמוד עמהם את המותר להם על פי הדין, אבל לא להתיר ח"ו את האסור מדינא, עכת"ד ועיי"ש באריכות. וע"ע במשנת אברהם (ח"ב סי' תתלה) שהאריך בעניין זה, ועיי"ש על לימוד הלכות הקרבנות לנשים.
