ישיבה על ספסל שיש עליו ספרים
מובא בגמרא שנחלקו אמוראים אם מותר לשבת על מטה שספר תורה עליה, ופסקו התוספות (ד"ה דאמר) והמרדכי (פ"ג רמז תתקסא) כדעת רבי יוחנן שמותר. ודעת הרמב"ם (ספר תורה פ"י ה"ו) שיש לאסור, וכן פסק הטור (יו"ד סי' רפב), וכתב הבית יוסף (שם) שכן יש לפסוק למעשה.
כל זה לענין מטה שספר תורה עליה. ויש לדון בספרי קודש שלנו המונחים על מטה או ספסל אם מותר לישב לצידם.
בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תקטו) נשאל לענין זה, והשיב שהוא מחמיר על עצמו לתת כבוד והדר לתורתינו הקדושה, אבל מצד הדין מותר, והאריך בזה וסיים שמנהג יפה הוא שלא יישב אדם על מטה או ספסל שיש עליו אפילו ספרי התלמוד והפוסקים [וכן תפילין אפילו שמונחין בתוך תיקן], אם לא יהיה גבוה טפח, כדי לתת כבוד והידור לכל דבר שיש בו קדושה מצד עצמו, אך אין זה מצד הדין שהרי בספר תורה עצמו נחלקו הפוסקים 'והבו דלא לוסיף עלה'.
והבית יוסף (שם) הביא בשם הר"ר מנוח, שי"א שבשאר ספרים אין מחמירים אך טוב להחמיר שלא בשעת ביהמ"ד, אבל בזמן ביהמ"ד שהמקום צר לתלמידים מותר לשבת בשוה עם הספרים. והביא עוד בשם ארחות חיים שאין להקל בדבר, שלא יראה כמזלזל בכבוד הספרים.
ובפסקי תוספות (אות פא) כתבו, שמותר לישב על מטה שספר תורה מונחת עליה, ונוסף שם שבש"ס וכיוצא בו מותר לכל הדעות. וכתב בשו"ת באר שבע (סי' לח) שאע"פ שהרמב"ם ועוד ראשונים חולקים על התוספות ופסקו שבספר תורה אסור, מ"מ לא נחלקו על מה שהוסיפו שגמרא וכיוצא בו מותר, שהרי הרמב"ם כתב ספר תורה ולא הוסיף שאף הלכות ואגדות בכלל. וע"כ אותן שנהגו להקל לישב בשוה עם הספרים, יש להם על מי שיסמוכו, אמנם טוב להחמיר גם בשאר ספרים שיהיה הספר נתון ע"ג דבר אחר לפחות כל שהוא, והמחמיר עד טפח תבוא עליו ברכה, כיון שרוב הפוסקים הסכימו שהלכה כרב הונא שבספר תורה אסור, ומצינו בשאר דינים הנזכרים בגמרא לגבי כבוד הספר תורה, שכתבום הפוסקים גם לגבי שאר ספרים.
עוד כתב בבאר שבע, שהעולם נזהרין להחמיר בחומשים יותר מבשאר ספרים שלא לישב עמהן בשוה, ואפשר שטעמם משום שבחומשים יש סרך קדושת ספר תורה משום שכתוב בהם מה שכתוב בספר תורה. אולם למעשה כתבו הפוסקים, שהחומשים שלנו שאינם עשויים בגלילה דינם שוה לספרי גמרא ופירושיהם, [והרא"ש (הל' ס"ת סי' א) כתב שבזמן הזה משנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן פירוש המצות והדינים על בוריין הם הם הספרים שאדם מצווה לכתבם כמו ספר תורה], על כן טוב והגון לכל איש הירא את דבר ה' וחרד על דברו, להיזהר בכל הספרים כמו בחומשים שלא לישב עמהן בשוה. וכן כתב בכף החיים (פאלאג'י, סי' כ אות יא) שיש ליזהר שלא יניח הספרים אצלו בצידו בשוה במושבו, אלא יתנו כבוד לתורה שיהיו למעלה ממנו. והרמ"א (יו"ד שם ס"ז) הוסיף על דברי השלחן ערוך שכתב שאסור לשבת על גבי מטה שספר תורה עליה, וכתב על זה שהוא הדין לשאר ספרים.
ובשו"ת משנה הלכות (ח"ה סי' קצב) כתב הלכה למעשה, שבביתו לעולם אסור לישב על ספסל או מטה שספרים עליהם בשוה עם היושב, אם לא שיתן דבר כל שהוא תחת הספרים, אבל בבית המדרש כל שהמקום צר כבר יצא הדבר להתיר, וזה כבוד התורה שיהיה מקום צר לרוב התלמידים.
ומי שישב על הספסל ובא אחר והניח ספרים על הספסל, כתב בשו"ת תשורת שי (מהדו"ת, סי' קסט) שמצד הדין אינו צריך לקום, ורק ממידת חסידות טוב יעשה אם יקום. עוד כתב, שאם הספסל ארוך ויש קרש המפסיק בין הספרים המונחים על הספסל לבין המקום שהוא יושב עליו, אף שבעצם הם ספסל אחד אין לאסור. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' יא אות ג) כתב כן אף לענין שורה של כסאות המחוברים יחד ע"י מוט ברזל, שאף שאין קרש בין הכסאות, כיון שבאמת כסאות נפרדות הם ורק למטה חברום לצורך השתמשות הרבים, היכר גמור יש בזה ומותר, וקרוב לומר שגם בספר תורה מותר, עיי"ש.
