טעה במקום לספור י"ט לעומר ספר כ' לעומר

בשו"ת טוב טעם ודעת (קמא סי' קעג) נשאל, על אחד שביום י"ט לעומר טעה וספר כ' לעומר, האם יכול למחר להמשיך ולספור בברכה, והשיב שיכול להמשיך ולספור בברכה, שהרי נחלקו הראשונים אם בספירת העומר כל יום היא מצוה בפני עצמה, או שכל השבעה שבועות הם מצוה אחת. דעת הבה"ג (הו"ד בתוס' מנחות סו. ד"ה זכר) שכיון דכתיב (ויקרא כג טו) 'תמימות', כל הספירה היא מצוה אחת, ולכן אם לא ספר יום אחד אינו יכול להמשיך ולספור עם ברכה, אבל דעת הר"י (שם) והרא"ש (פסחים פ"י סי' מא) שכל יום היא מצוה בפני עצמה, ולכן גם אם שכח ולא ספר יום אחד, יכול לספור למחרת עם ברכה. ולמעשה פסק השו"ע (סי' תפט ס"ח) שהוא ספק ויספור בלא ברכה.
ולפי זה חידש, שאם טעה וביום י"ט לעומר הוסיף יום אחד וספר יום כ' יכול למחרת לספור עם ברכה, ממה נפשך, שאם הלכה כשיטות שכל יום היא מצוה בפני עצמה, לשיטתם גם אם לא ספר יום אחד, יכול לספור למחרת עם ברכה, ואם הלכה כשיטה שכולם הם מצוה אחת לשיטתם מועיל גם ספירה כוללת, ואם ביום י"ט ספר כ' יצא ידי ספירת העומר, שכיון שיש בכלל כ' גם את ספירת י"ט שבכלל מאתיים מנה. ומה שמבואר בשו"ע (שם סי' תפט ס"ו) שאם ביום ד' טעה ואמר ה' שצריך לחזור ולספור, היינו באותו יום יש לו לחשוש לשיטה שכל יום היא מצוה בפני עצמה, ואינו מועיל ספירה שיש בה בכלל, ולכן כדי לחוש לשיטה זו, צריך באותו יום לחזור ולספור, אבל אם לא חזר וספר יכול למחרת לספור בברכה ממה נפשך.
וכתב, שאף שאין ראיה לדבר, יש זכר לדבר מהמבואר בסוגייתנו, שאם קרא לתשיעי עשירי הוא מקודש, אף שצריך מנין עשירי, בעל כרחך כיון שבעשירי כולל גם התשיעי שהוא שם המצטרף הרי זה כאילו מנה גם את התשיעי.
והקשה לו חכם אחד ממה ששנינו בפרה (פ"ד מ"ב), שאם הזה מי חטאת על טמא, ובמקום לספור ששית טעה וספר שביעית, וחזר והזה שביעית שפסולה, ואין אומרים שיש בכלל שביעית ששית. והשיב לו, שהרמב"ם בפירוש המשניות פירש שכוונת המשנה שהזה בפעם אחת שתי הזאות ולכן פסולה, ולכן לא פירש הרמב"ם כמו שפירשו הר"ש והרע"ב שטעה בספירה, משום שהרמב"ם סובר כמו שכתב שיש בכלל מאתיים מנה, וגם לפי מה שפירשו הר"ש והרע"ב שלכן פסול כיון שטעה בספירה, יש לומר שאם היה מונה בפרה כמו בספירה חמשה ששה שבעה, אז היה ראוי לומר שיש בכלל מאתים מנה, שהרי מזכיר כל השבעה ביחד, אבל בפרה שמונה חמישי שישי שביעי, אם כן אינו מזכיר רק את ההזאה האחרונה, ובזה לא שייך לומר יש בכלל מאתיים מנה [אך כתב שלפי דרך זו אין להביא ראיה מסוגייתנו, כיון שגם במעשר בהמה מונים 'עשירי'].
ולמעשה כתב במשנ"ב (שם ס"ק לה), שאם נודע לו שאתמול טעה במנין וספר ספירה אחרת, דינו כמו שלא סיפר כלל. ומשמע מדבריו שבכל מקום שטעה גם אם הוסיף ספירה אחת שוב אינו יכול לספור בברכה.