הנחת יד על המזוזה
בגמרא, אמר רבא מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים, כדי שיפגע במזוזה מיד בכניסתו [או כדי שתהא שמירת המזוזה על כל הבית]. ובשלחן ערוך (יו"ד סי' רפה ס"ב) הוסיף הרמ"א בשם מהרי"ל שכשאדם נכנס ויוצא בבית יניח ידו על המזוזה.
ובשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדו"ק, סי' נח) העיר, שהנוהגים בצאתם מפתח ביתם להניח ידם על המזוזה אף כשאין המזוזה נמצאת בתוך תיק, אינם עושים כדין, שהרי כל כתבי הקודש מטמאים את הידים, והטעם משום שאין ליגוע בספר תורה בידים ערומות (שבת יד.).
וכן פסק הרמ"א (או"ח סי' קמז ס"א) שטוב להחמיר שלא לאחוז ערום בכל כתבי קודש. ופשוט שגם מזוזה בכלל כתבי הקודש, וממילא אין נכון ליגע במזוזה בידים ערומות אם אינה מכוסה, ולפעמים הידים מטונפות.
וכיון שהנחת היד על המזוזה אין לה מקור בש"ס, לכן פשוט שאין לעשות כן אם יש בו חשש איסור, ותהא מצוה הבאה בעבירה. ואם רצונו להניח ידו על המזוזה, טוב להוריד מלבושו שעל אצילי ידיו ולהניח על המזוזה. [על מש"כ רעק"א שאין לזה מקור בש"ס ראה פניני הלכה למסכת עבודה זרה (יא.)]
ומה שכתב שמזוזה מטמאת את הידים, כ"כ גם באשכול (הל' ס"ת נט:), וכן הוא בחתם סופר (שבת יד.). וכן כתב בראש יוסף (לבעל הפמ"ג, שבת שם) שמזוזה נחשבת ככתבי הקודש ואין לנגוע בה ערום [אך עיי"ש שכתב שיש להקל לקבוע מזוזה וליגע בה בידים כשאי אפשר באופן אחר], וכ"כ בחזון איש (ידים סי' ז סק"י).
אך בלשכת הסופר (קסת הסופר, חקירה יט) הביא את דברי רעק"א הנ"ל, וציין שבשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ק או"ח סי' ז) כתב שהאיסור הוא רק בספר תורה ולא בשאר כתבי הקודש, וכ"כ בשו"ת שב יעקב (סי' יא). וכתב שכן מעשים בכל יום שאוחזים תפילין ומזוזות ללא מטפחות, ויש להם על מה שיסמוכו, ומי שהוא בעל נפש יחמיר לעצמו [אך הרע"א כתב (שם) שמה שאין אנו נזהרין בתפילין לאחזם ערום, היינו משום שמצותו בכך ואי אפשר בענין אחר]. וכ"כ במקדש מעט (הל' ס"ת סי' רפב ס"ק כ"ח) שלא ראה שנזהרים שלא לנגוע במזוזה ערומה.
ובאפיקי מגינים (או"ח סי' קמז ביאורים סק"ב) נתן טעם לכך, שכיון שהמזוזה מחוברת לקרקע הרי היא כקרקע ואינה מטמאת את הידים, ורק אם יודע שידיו אינם נקיות אין לנגוע במזוזה אלא ע"י בגד. וגם יש להיזהר שלא לנגוע במקום השם שיכול ח"ו לגרום למחיקת ה'. וכן צידד בבית אריה (סי' רפה פ"א סק"ה) שדבר שאינו מתנדנד אלא קבוע במקומו לא גזרו בו שלא לנגוע בידיים ערומות. וכן בערוך השולחן (או"ח סי' קמז ס"ו) חלק על רעק"א, וכתב שאין בזה איסור של נגיעה בכתבי הקודש. וכ"כ בכף החיים (או"ח שם סק"ה) שהעולם נוהגים להקל בזה.
ובשו"ת בית יצחק (דאנציג, יו"ד סי' יא) כתב שמנהג העולם להניח את היד ואין מדקדקים בזה, וביאר טעמם. אך כיון שיצא מפי צדיק, טוב להוריד מלבושו על ידיו להניח על המזוזה, והמדקדק בזה תבא עליו ברכה.
ועיין עוד בשו"ת שרגא המאיר (ח"ז סי' ה אות א) שהביא מנהג בעל הדובב מישרים, שהגביה היד סמוך למזוזה ונשק את ידו, אבל מעולם לא הניח ידו ממש על המזוזה. וכתב שאולי טעמו היה משום דברי רעק"א שהזהיר שלא לנגוע במזוזה בידיים מטונפות, וכיון שלפעמים הידים אינם נקיות לכן לא הניח ידו על המזוזה.
