הזיק מטבע עתיקה, ובכך התייקרה מטבע אחרת של הניזק
בגמ': מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה מצאו לר' יהושע אמר לו אי אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות אמר לו למה א"ל שסמיתי את עינו אמר לו אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים (בבא קמא עד, ב).
בסוגיין מסופר על רבן גמליאל שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה כי היה תאב שטבי עבדו יצא לחפשי והמסמא עין עבדו יוצא לחירות.
בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סי' קא) הקשה מדוע שמח רבן גמליאל הרי עבר על איסור חבלה ונהי שהיה שוגג גם שוגג צריך כפרה. וכתב לבאר שנראה בזה להוכיח כשיטת הטורי אבן (מגילה כח.) שאדם יכול למחול על חבלתו שלא יעבור החובל בלאו, וטבי עבדו ודאי מחל על החבלה שרצה להשתחרר ולכן לא עבר רבן גמליאל על לאו ושמח.
והנה בפוסקים דנו (ראה פניני הלכה לעיל יז:) אודות אחד ששבר בקבוק יי"ש בבית מזיגה, ומיד אח"כ נכנס פתאום ממונה המלך וחיפש ולא מצא דבר, ואילו לא שבר זה את הבקבוק היה מקבל המוזג עונש חמור וגם היו מחרימים את הבקבוק, ונמצא שהנזק הציל את המוכר, האם על השובר לשלם.
עוד דנו הפוסקים אודות אדם שיש לו שני בולים יקרים מאד שכל אחד שוה הון רב ובא אחד וקרע לו בול אחד, ועי"ז עלה ערכו של הבול השני לאותו מחיר שעלו קודם שני הבולים יחד כיצד נדונו לענין חיוב מזיק.
ובשו"ת אור לציון (ח"א חו"מ סי' יא) כתב, ראובן היו לו שתי מטבעות של מטבע עתיקה מזמן קדום וכל מטבע ערכה עתה מאתים זוז עבור שהוטבעו לפני שנים רבות ואינם בנמצא, וחובבי עתיקות משלמים עבורם מחיר זה, והנה עמד שמעון ושף אחת מהן עד שהפסידה לחלוטין ומעתה עלה ממילא מחיר המטבע שנשארה לארבע מאות זוז, האם יתחייב שמעון בתשלומים עבור שהפסיד את המטבע הראשונה.
לאחר שהאריך בצדדי הדינים כתב, שמעון יש לו דין מזיק בידים ממון גמור של חבירו ואין לפוטרו מטעם שהושבח המטבע השני משום שבשעה שהגביהו כבר נתחייב בתשלומין אע"פ שעדיין לא הזיקו והרי עדיין לא הושבח המטבע השני. ואף אם הזיקו בלא הגבהה נראה שעדיין לא הספיק המטבע השני להתייקר עד שיתפרסם הדבר בין חובבי העתיקות. ואף אם נאמר שתיכף ומיד התייקר המטבע השני מ"מ יתחייב משום שהמזיק ממון חבירו אע"פ שלא הפסידו מתחייב בתשלומין ואינו יכול לטעון מה הפסדתיך. ואין המזיק זוכה בשבח או בחלק מן השבח של המטבע השניה דאדם המזיק אינו זוכה בשבח נבילה ומכ"ש דבנ"ד שחפץ אחר הושבח ולא החפץ הניזוק בעצמו ומכל הנ"ל יוצא שמתחייב שמעון לשלם מאתים זוז כפי מה שהזיקו.
