דרשה בתוך החג בהלכות החג

נחלקו הראשונים בביאור ההלכה ששואלים ודורשים בהלכות הפסח שלשים יום קודם הפסח (פסחים ו.). הרשב"א (מגילה ל. ד"ה רב) והר"ן (מגילה ב: ד"ה פורים) הקשו ממה שאמרו במגילה (לב.), משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלים ודורשים בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת, ומשמע שדווקא בחג עצמו שואלים ודורשים ולא שלשים יום קודם. ותירצו ששתי תקנות הן, ביום טוב צריך לדרוש בהלכות החג, ושלשים יום לפניו אין צריך לדרוש אלא לענות למי שבא לשאול בהלכות החג, לפני שעונים להבא לשאול בענין אחר. וכתב הביה"ל (סי' תכט ד"ה שואלין) שמשאר הראשונים לא משמע כן אלא מוכח מדבריהם שקודם הרגל יש לעסוק ולדרוש בהלכות החג.
ובבית יוסף (או"ח סי' תכט ד"ה תניא) הביא דברי הר"ן, וכתב שיש לחלק בעוד אופן, שדיני פסח והלכותיו רבים הם וצריך להודיעם לעם שלשים יום קודם הפסח כדי שיהיה להם שהות רב להתעסק בטחינת החיטים ואפיית מצה והגעלת כלים וביעור חמץ, וחיוב זה אינו שייך בשאר המועדים, שאין הלכותיהם רבים כל כך ואין צריך לשאול ולדרוש בהלכותיהם כל כך זמן קודם, ורק בחג עצמו צריך לדרוש בטעמים שבעבורם נצטוינו במועד ההוא, וכן לדרוש בדברים שאסור ומותר לעשות ביו"ט.
והב"ח (שם ס"א) תמה, על שאין אנו תופסים לחיוב לדרוש במועד עצמו. וכתב שנראה שאין החיוב לדרוש במועד עצמו, אלא החיוב הוא שגם אחרי שכבר למד הרבה פעמים את כל התורה והמצוות, מכל מקום כשיגיע המועד חייב לשאול ולדרוש בהלכות כל מועד ומועד בזמנו, ופשוט שצריך לדרוש שבת אחת או שתים קודם המועד, ובפסח שהלכותיו רבות צריך שלשים יום, ואין חיוב לדרוש בהלכות במועד עצמו. ודבר זה הוא דוגמת מה שאמרו (ראש השנה טז:) שחייב אדם לטהר עצמו ברגל, ופירושו בערב הרגל ולא ברגל עצמו. ובזה נתיישב מנהגינו שאין אנו תופסים לחיוב ולדרוש ביום טוב עצמו. אך בסוף דבריו מסיק הב"ח, שבכמה מקומות נראה שהיו דורשים בהלכות החג גם בחג עצמו, ואחד מהם הוא בסוגייתנו, שרבה בר רב הונא לא השיב לשאלה ששאל אותו רב אויא כיון שהיה 'סמכוני באשישות' באותו היום, ופירש רש"י (ד"ה סמכוני) ששבת הרגל היתה, ודרש באותו יום את דרשת הרגל ברבים וסר כוחו. ומבואר שדרש בשבת הרגל עצמה בהלכות החג. ובביאור הלכה (שם) הביא בשם הב"ח שלאחר שלמד שלשים יום קודם שוב אינו צריך ללמוד בחג עצמו, וכתב שהרבה אחרונים חולקים עליו.
ובאמת אף על פי שרש"י פירש שרב הונא נחלש מחמת דרשת שבת הרגל, הערוך (ערך סמך) כתב שהיה ביום שסמכו את רב הונא לראש ישיבה והעמידוהו בראש, וכן כתבו בתשובות הגאונים (סי' קמט עמ' 173). ולפי זה אין ראיה מכאן שהיה דורש ברגל עצמו.