אמר קונם לספר שיספרנו
בגמ': מי אמרינן גבי דילי' הואיל ואדם אוסר פירות חבירו על עצמו - אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על עצמו וכו'. (נדרים מז, א).
ובשו"ע יו"ד (סי' ר"ד סעיף ד') נפסק דאדם אוסר על עצמו דבר שלא בא לעולם לכשיבא לעולם ע"כ. ונחלקו הפוסקים אי אדם אוסר דשלבל"ע על חברו בקונם. עיי' שו"ע אה"ע (סי' פ"א בח"מ וב"ש שם). ועיי' בספר אבני מלואים (שם סעי' ב') אריכות דברים בזה ושהוא פלוגתת המחבר עם הרב בהג"ה ביו"ד סי' רל"ד עש"ה, שדעת הרב שאינו חל וכן מסקנת האחרונים, דאדם אוסר על עצמו דבשלבל"ע ואינו אוסר על חברו דשלבל"ע. עכ"פ מבואר להלכה דאדם אוסר על עצמו דשלבל"ע אבל לא על חברו.
ונשאל הגאון בעל בצל החכמה (ח"א סי' י"ב):
ע"ד מי שהלך בחתימת זקן אלא שבכל עש"ק הי' מקצץ ומקיל בזוג לתקנו לכבוד ש"ק, ויען אירע כ"פ זו אחר זו, שהספר לא תיקנו כרצונו, התרגז ואמר להספר "זקן זה לא תגלחנו עוד כי קונם יהא עליך לנגוע בו" ומאז והלאה הלך באמת לספר אחר שגר באותה המחנה והוא עשה ותיקן לו זקנו כהוגן כרצונו. אמנם כעת עקר אותו ספר דירתו ממחנה ההיא ולא נשאר רק אותו הספר לבד שהדרו מתספורת זקנו, אי רשאי להסתפר על ידו, כי להתיר נדרו ע"י פתח וחרטה אי אפשר בנ"ד, אחרי שהנודר אינו מתחרט מעיקרא, כי ניחא הי' לו בנדרו, שהסתפר עי"כ אצל ספר השני שהפיק רצונו?
ומביא שם את הנ"ל, וכותב: ומעתה בנ"ד, שאסר תגלחת זקנו על חברו שאמר שיהא קונם עליו לנגוע בו מסתבר שאינו אסור אלא זקנו שכבר הי' לו באותה שעה, אבל על זקנו שעתיד לגדל אחר נדרו לא חל הנדר. וא"כ כשאחר נדרו גילח פעם אחת זקנו לגמרי, נראה שאותו זקן שיגדל לאחר זמן מותר לחברו לגלחו. שהרי אין אדם אוסר על חברו דשלבל"ע. ואפי' את"ל דאסור לפי שמקצת זקן המובלע בבשר הלחי עדיין נשאר, ושפיר חל עליו האיסור שהרי הי' בו בשעת נדרו. מ"מ אם הסיר גם אותו השיעור, כעין ע"י דסכיא נשא (עי' נזיר נ"א ע"ב ובתוס' שם ד"ה וסכיא נשא כו') שוב אם גדל זקנו אח"כ מותר לחברו לגלחו.
מעתה נלענ"ד דלפי מה דאיפשט איבעין בנזיר (ל"ט. - ושם ע"ב) דמזייא מלתחת רבי עש"ה. א"כ אפי' היכי שלא גלח זקנו לגמרי כל שגלח מקצתו זמן כ"כ עד שברור אצלו שכבר גלח יותר ויותר ממדת זקנו שהי' לו בשעת הנדר גם אם נצרף אליו המקצת שהי' מובלע בבשר הלחי, א"כ ע"כ שזקן שיש לו עתה לא הי' נמצא אותו בשעת הנדר, רק אחר כך גדל וצמח, ולא חל עליו הנדר דאין אדם אוסר דשלבל"ע על חברו.
ואף דמבואר בחו"מ סי' ר"ט סעי' ג' גבי אילן שאם חנטו פירותיו מקרי בא לעולם ואפי' לענין מה שיגדל אח"כ כיון דפירות החנוטים הם בעין וממילא קא רבי עיין שם, וא"כ לכאורה ה"ה הכא כיון שהזקן הי' בעין בשכעת נדרו והשאר ממילא קא רבי ליחול האיסור גם עליו. לענ"ד אינו דומה כלל דהדבר פשוט דאף בחנטו פירות אילן ומכר פירות שנה הבאה דלא קנה דהו"ל דבשלבל"ע דלא חשיב בא לעולם רק לגבי עצמן ר"ל לגבי אותן פירות שחנטו, אבל לא שיהא נקרא בא לעולם גם לגבי פירות שיצמחו אחר שילקטו אלו שחנטו כבר.
נמצא בנד"ד, כיון שאותו זקן שהי' לו בשעת נדרו גלחו כבר, והזקן אשר לו עתה, אחר הוא לגמרי הו"ל שפיר דבר שלא בא לעולם אף שזקנו שגילח כבר הי' בעולם בשעת נדרו. ולא מבעיא אם גילח זקנו שתי פעמים לגמרי, דאז בפעם שני' גילח גם אותו מקצת שהי' נבלע בבשר הלחי בשעת נדרו, לפי מה דקיי"ל מזייא מלתחת רבי וכמש"כ, וא"כ מיד מה שצץ ופרח זקנו אחר תספורת הראשון, הוא מה שהי' נבלע בבשר הלחי, ואם לא גילח מיד אחר נדרו אלא שהה זמן מה עד שברור שכבר גדל זקנו כשיעור שהי' מובלע בבשר הלחי בשעתו א"כ הרי מיד בעת תגלחת הראשון גילח כולו ומה שגדל אח"כ הו"ל דשלבל"ע.
אלא גם בנד"ד שמעולם לא גלח זקנו לגמרי וא"כ מה שצמח בעוד שזקנו הראשון קיים חל גם עליו הנדר וכל מה שצמח והי' עדיין ביחד עם זקנו הראשון אסור, מ"מ כשכבר גילח זקנו שהי' בשעת נדרו וגם מה שהי' נבלע בבשר הלחי, אזי אותו מקצת שהי' ביחד בעולם עם מקצת זקנו שהי' בשעת הנדר, ג"כ מותר לגלח, כיון שאותו מקצת ל"ה באמת בעולם בשעת נדר, דאף בשעה שהי' ביחד עם מקצת זקנו, שהי' בשעת נדר, גם עליו חל האיסור, מ"מ אחר שנתגלח כל מה שהי' בעולם מזקנו בשעת נדר, הותר מקצת הנשאר אף שכבר חל עליו האיסור שעה אחת.
וזה נלמוד לענ"ד מהמבואר במתני' כלים פכ"ו מ"ד סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותקנה טמא מדרס נפסקה שני' ותקנה טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס עיין שם ועיי' עירובין דף כ"ד. שיליף מני' כמה ענינים עיין שם. - אמנם כ"ז באסר תגלחת זקנו על חברו, אבל כשאמר קונם זקני עלי שאגלחנו אני ודאי שאסור לגלח זקנו לעולם שאדם אוסר על עצמו דבשלבל"ע.
