אופנים שאכילת זיתים אינה קשה לשכחה
בגמרא מבואר שהרגיל בזיתים משכח תלמודו, ואמר ר' יוחנן שהזית משכח לימוד של שבעים שנה. ובטעם הדבר כתב רבינו בחיי (בראשית לד א), שידוע שכל האילנות יש להן לב כשתחתוך אותו, אבל אילן זית אין לו לב, ואולי מפני זה טבע הפרי שמשכח התלמוד ומטמטם הלב, כמו שהזכירו רבותינו ז"ל בסוגייתנו.
וכתב המג"א (סי' קע ס"ק יט) בשם כתבי האר"י ז"ל, שדברים המשכחים את האדם לימודו כגון זיתים וכיוצא בהם, אין זה אלא בעם הארץ, אבל האוכל אותם בכוונה כנודע, מוסיפין לו זכירה, כי הוא מתקן אותם.
וכתב בקונטרס ספר זכרון (ח"ב אות יא), שדבר ברור שאין קפידא אלא לרגיל באכילת זיתים, ולא במי שאוכל לפרקים, וכלשון הגמרא 'הרגיל בזיתים', ולכן מצאנו (ברכות לח:) שאמר ר' חייא בר אבא אני ראיתי את ר׳ יוחנן שאכל זית מליח. ועוד מצאנו (יבמות טו:) אר״א בר״צ כשהייתי לומד תורה אצל ר׳ יוחנן החורני ראיתי שהיה אוכל פת חריבה במלח בשני בצורת, באתי והודעתי את אבא, אמר לי הולך לו זיתים וכו׳. ובירושלמי (ברכות פ"ו ה"א) מבואר שר׳ יוחנן נטל זית ובירך לפניו ולאחריו, וכן מבואר שם על עוד תנאים ואמוראים, וכן בהרבה מקומות מבואר שהיו אוכלים זיתים, ומוכח שאין לחשוש אלא ברגיל. אמנם במעשה הנזכר בר' יוחנן החורני נראה שהוליך לו זיתים הרבה, ומשמע קצת שהביאם לו לאכלם בקביעות, ואפשר שמשום שהיו שני בצורת לא הקפיד. אמנם לפי מה שכתב המג״א בשם האריז״ל, אין ראיה מכל התנאים והאמוראים שאכלו זיתים, כיון שהאוכלים אותם בכוונה הידועה אינו מזיק להם. ומכל מקום אין לנו להחמיר יותר ממה שאמרו חכמים, דוקא ברגיל. ושיעור רגיל אפשר לומר שהוא שיעור שלושים יום (ראה ברכות מ.).
והיעב"ץ בסוגייתנו ובמור וקציעה (סוף סי׳ קע) כתב, שאין קפידא אלא בזיתים חיים וקובע סעודתו עליהם, ולא בכבושים או מלוחים או מבושלים שאין אוכלים אותם אלא לקינוח, והוכיח כן ממעשה ר' יוחנן הנזכר שאכל זיתים כבושים, ועל כרחך שכיון שהיו כבושים לא היתה קפידא בדבר. ותמה בספר זכרון שהרי דווקא ברגיל אמרו. והמאירי בסוגייתנו (ד"ה מכיון) כתב בפירוש שגם זיתים מלוחים קשים לשכחה.
ובהגהה מחכ"א בסוף ספר שמירת הנפש הביא, שיש אנשים שרגילים לאכול זיתים ביחד עם שמן זית, ואומרים שכיון שהרי אמרו בסוגייתנו שהזית משכח תלמוד של שבעים שנה, ושמן זית משיב תלמוד של שבעים שנה, א"כ יצא זה בזה ואינו מזיק. וכתב בספר זכרון שאינו נראה, שפשוט שאין כל בני אדם שוים, ומי שמוחו וזכרונו וכשרונו חזקים, בודאי הדברים הטובים לזכרון יועילוהו הרבה והדברים המזיקים לא יזיקוהו כ"כ, ולהיפך מי שכחו וזכרונו חלשים, הדברים המזיקים יזיקוהו הרבה והמועילים לא יועילוהו רק קצת לפי ערך זכרונו, וא"כ אפשר שהזיתים יזיקו הרבה יותר ממה שהשמן יועיל.
