קודם קבלת התורה היו צריכים להוסיף כל יום קדושה יתירה

עצה וסגולה יומית: 

השונא לחבירו חושב שאין בכך עוול

אִם שׂוֹנֵא לַחֲבֵרוֹ אוֹמֵר מַה בְּכָךְ, הֲרֵי אֵינִי עוֹשֶׂה לוֹ שׁוּם רָעָה וְשׁוּם נֶזֶק, וְגַם אֶשְׁמֹר פִּי שֶׁלֹּא לְדַבֵּר בּוֹ שׁוּם דֹּפִי. וְהוּא לֹא הִתְבּוֹנֵן מָה אָמְרָה הַתּוֹרָה (דברים יט יא), 'וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו', עָבַר עַל 'לֹא תִשְׂנָא' (ויקרא יט יז) סוֹפוֹ לַעֲבֹר עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים (רש"י שם). וְעוֹד, בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה גְּדוֹלָה הַנִּקְרֵאת 'כְּלָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ירושלמי נדרים ט ד), 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' (שם פסוק יח) זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה.

(אלף בינה, אות ה"א א)

ווארט יומי:

קודם קבלת התורה היו צריכים להוסיף כל יום קדושה יתירה

בַּמֶּה יְזַכֶּה נַעַר אֶת אָרְחוֹ, לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ. בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ (תהלים קיט ט-י). עַכְשָׁו בָּא לוֹמַר, דְּהִנֵּה לִמּוּד הַתּוֹרָה וְקִיּוּם הַמִּצְוֹת צְרִיכִים יִרְאַת שָׁמַיִם וְטָהֳרָה וּנְקִיּוּת, שֶׁהֵם דָּבָר רוּחָנִי וְקָדוֹשׁ, וְלֹא שַׁיָּךְ שֶׁיָּחוּלוּ עַל גּוּף נָגוּף מָלֵא אֲסַפְסוּף. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה כַּמָּה אַזְהָרוֹת הִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁיַּזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּקַדְּשׁוּ אֶת עַצְמָם כָּרָאוּי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים שֶׁתָּחוּל עֲלֵיהֶם הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יט י) 'לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר' וְכוּ':

ע"י ריבוי ותוספת הקדושה זוכים לתורה

וְהִנֵּה רָאוּי לְהָעִיר, לָמָּה הָיָה הַצִּוּוּי בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה שֶׁהֻצְרַךְ לְפָרֵט לוֹ כָּל יוֹם בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּאָמְרוֹ (שם פסוקים י-יא) 'וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר, וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי', הָיָה לוֹ לוֹמַר 'וְקִדַּשְׁתָּם שְׁלֹשֶׁת יָמִים'. אֶלָּא הַכַּוָּנָה לוֹמַר, שֶׁבְּכָל יוֹם צָרִיךְ לְהוֹסִיף קְדֻשָּׁה יוֹתֵר מִיּוֹם שֶׁעָבַר, וּלְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם 'וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם', וְעוֹד 'וּמָחָר', צְרִיכִים לְהוֹסִיף קְדֻשָּׁה יוֹתֵר מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְעוֹד בָּהּ שְׁלִישִׁיָּה 'וְהָיוּ נְכֹנִים' בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה 'לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי'. וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים שֶׁתָּחוּל הַתּוֹרָה עֲלֵיהֶם, דְּלֹא שַׁיָּךְ שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר קָדוֹשׁ עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ קָדוֹשׁ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ויקרא יט ב) 'קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי', הַכַּוָּנָה, כֵּיוָן שֶׁאֲנִי קָדוֹשׁ, לֹא שַׁיָּךְ קְדֻשָּׁתִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תִּהְיוּ קְדוֹשִׁים (תנחומא קדושים ב-ה). וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לד טו) 'סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב', דְּלֹא שַׁיָּךְ לְהִתְדַּבֵּק בַּטּוֹב עַד שֶׁיָּסוּר מֵרָע:

שאל כיצד יזכה המנוער מן המצוות להשגות התורה

וּבָא דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לוֹמַר: כָּל הַדְּרָכִים הַמּוֹעִילִים לְהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, אֲנִי מַכִּיר בָּהֶם, וַהֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי לְקַיְּמָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּתוֹסֶפֶת מְרֻבָּה עַל הַיּוֹם שֶׁעָבַר, וַאֲנִי מְחַלֶּה פָּנֶיךָ שֶׁתַּעַזְרֵנִי עַל הַשָּׂגָתָם וְקִיּוּמָם, וְלֹא יִהְיֶה בִּי שׁוּם דָּבָר הַמְעַכֵּב מִלְּהַשִּׂיגָם וּמִלְּקַיְּמָם. וְזֶהוּ אָמְרוֹ תְּחִלָּה בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר, נַּעַר נִקְרָא הַמְנֹעָר מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת. וְגַם מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמִצְוֹת וְאֵין עִמָּהֶם יִרְאָה וּקְדֻשָּׁה, עֲדַיִן נִקְרָא נַּעַר שֶׁעֲדַיִן מְּנֹעָר מִן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, כָּל עוֹד שֶׁלֹּא קִיְּמָם בְּיִרְאָה וּבִקְדֻשָּׁה. וּכְמַאֲמַר הַתַּנָּא (אבות פ"ג מי"ז) אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה, אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה. וְעוֹד אָמַר (שם ג ט), כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת:

עיקר ביאת האדם לעולם לטרוח להבין דברי תורה על אמיתתם

וְהַיְנוּ שֶׁאָמַר, מִי שֶׁמְּנֹעָר מִן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת אוֹ מְנֹעָר מִן הַיִּרְאָה וְהַקְּדֻשָּׁה, בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשִּׂיג תּוֹרָתְךָ וּמִצְוֹתֶיךָ וּלְקַיְּמָם כָּרָאוּי כְּהִלְכָתָן. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיגָם עַל אֲמִתָּתָם וּלְקַיְּמָם כְּמַתְכֻּנְתָּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אַתָּה מַמָּשׁ, בְּלִי שׁוּם שְׁגָגָה. וַאֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי שֶׁגַּם אֲנִי עֲדַיִן נִקְרָא נַּעַר לְעִנְיָן זֶה, וַהֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַבֵּל עָלַי כָּל הַדְּבָרִים הַמּוֹעִילִים לְהַשָּׂגָה וּלְקִיּוּם זֶה לַעֲשׂוֹתָם כָּרָאוּי. וְהִנֵּה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַמּוֹעִיל לְעִנְיָן זֶה הוּא שְׁלֵמוּת הַלֵּב כָּרָאוּי. תְּחִלָּה, שֶׁיַּעֲזֹב הָאָדָם כָּל מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, וְגַם כֵּן יַעֲזֹב כָּל מַחְשְׁבוֹת עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים, וּמַתְעִים הָאָדָם מִדֶּרֶךְ חַיִּים. וְיִהְיֶה לִבּוֹ פָּנוּי תָּמִיד לַחְשֹׁב בְּיִרְאַת הַבּוֹרֵא וּלְעַיֵּן בְּדִבְרֵי תּוֹרָה כְּדֵי לֵידַע כָּל דָּבָר עַל אֲמִתָּתוֹ, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם וְעִקַּר בִּיאָתוֹ לָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיִּטְרַח לְהָבִין דִּבְרֵי תּוֹרָה עַל אֲמִתָּתָם וּלְחַדֵּשׁ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ברכות ח.) אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה:

(אלף בינה, תהלים קיט אות ב)