מאפילה - לאור גדול
עצה וסגולה יומית:
אכילת שבת מתקנת את חטא הקדמון
וְאֶפְשָׁר דְּהָאֲכִילָה וְהַתַּעֲנוּג שֶׁל הַיָּמִים טוֹבִים הָאֵלֶּה, הוּא תִּקּוּן לְחֵטְא חַוָּה וְאָדָם שֶׁאָכְלוּ מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מְעַנְּגִים הַשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, וְתָבוֹא הָאֲכִילָה הַטְּהוֹרָה וְהַמֻּתֶּרֶת שֶׁל יָמִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים, וּתְכַפֵּר עַל אֲכִילַת אִסּוּר וְטֻמְאָה שֶׁאָכְלוּ חַוָּה וְאָדָם.
(מעגלי צדק אות חי"ת, ד"ה חשתי)
ווארט יומי:
מאפילה - לאור גדול
וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות יג, יח)
עבדים היינו לפרעה במצרים - עבדות הגוף והנפש, גלות גשמית ורוחנית. ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו, משועבדים היינו לפרעה במצרים, עד היום הזה, שכן לא היה ניתן להינצל מן הטביעה במדמנת הטומאה.
רבינו זיע"א מביא על כך (פיתוחי חותם, בשלח) את דברי הזוהר הקדוש הנודעים (זוהר חדש דנ"ב ע"א), שכאשר היו בני ישראל במצרים, נשתקעו במ"ט שערי טומאה, וכמעט נפלו אל השער החמישים, אשר אין ממנו תקומה. וכן פירש בסידור האר"י (על ההגדה) את הפסוק (שמות יב, לט) "וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ", כי הוציאם הקדוש ברוך הוא משם ברחמיו ברגע האחרון, קודם שיפלו לשאול תחתית. ומשער החמישים של הקדושה ראו בני ישראל ההולכים בחושך - אור גדול, וברגע אחד יצאו מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה.
זהו המרומז כאן, כי 'חמושים עלו בני ישראל' - כלומר, עמדו הם על עברי פי פחת של שער החמישים שבטומאה, ומיד נכנסו אל שער החמישים שבקדושה.
