התבוננות באוכלי המן מביאה לביטחון

עצה וסגולה יומית: 

יזהר בכבוד שבת, כי אז השכינה עולה

כָּתַב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ב רד.) כִּי בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ שְׁכִינָה תִּתְעַלֶּה וְתִתְהַדֵּר וְעוֹלָה בְּמַעֲלָה יוֹתֵר, וּמִצַּד מַעֲלָתָהּ וּמְנוּחָתָהּ בְּשַׁבָּת נִמְשָׁךְ לְיִשְׂרָאֵל בָּנֶיהָ רוּחַ קְדֻשָּׁה (זוהר ח"א מח. ח"ב קלה:). וְלָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת מִפְּנֵי כְּבוֹד שַׁבָּת מַלְכְּתָא, שֶׁיּוֹם זֶה הוּא דֻּגְמַת יוֹם חֻפָּתָהּ.

(גנזי המלך, תיקון התשובה אות ס)

ווארט יומי:

התבוננות באוכלי המן מביאה לביטחון

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא (שמות טז, ד)

לא קלה היא דרך הביטחון, ורבים המונעים את האדם מלבטוח בה' באמת. אך העצה הגדולה לזכות במידה זו, היא התבוננות בהנהגת ה' עם בני ישראל במדבר, שהאכילם את המן - לחם אבירים מן השמים, ללמדם כי העוסקים בתורה ושמים בה' מבטחם, לא יחסר להם דבר.

אין לחכות לקיבוץ ממון לעסק התורה

רבינו זיע"א (פיתוחי חותם, בשלח) מפרש את הפסוק האמור על דרך הרמז, על העוסקים בתורת ה' ומתפרנסים מידו הרחבה. ומודיע להם הקדוש ברוך הוא, כי כל העוסק בתורה צריך לבטוח בה' יתברך ולא להמתין שיהיה בידו ממון הרבה ורק אחר כך לעסוק בתורה. כי אם יהיה האדם להוט לקבץ ממון, ויחשוב בדעתו, כי רק כשיהיה לו ממון רב ומזונותיו יהיו מצויים בידו, רק אז יהיה ליבו פנוי לעסק התורה, סופו שלא יבוא לעולם לעסק התורה חלילה. וכמו שאמר התנא (אבות פ"ב משנה ד): 'אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה'.

על כן ישים האדם בטחונו בה' מיד כשמתחיל ללמוד, ויזכור שהכל מאיתו יתברך, והעיקר היא עבודת ה', ואם יהיה לו צרכו מה טוב, אך גם אם יחסר לו, אשריו שזכה לעסוק בתורה. אך אם לא ילך בדרך זו, וימתין קודם לפרנסה, לא יוכל לעסוק בתורה!

בכל יום מזמין ה' את פרנסת עוסקי התורה

וזהו שנאמר כאן: 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים' - כלומר, הלחם בעולם מן השמים הוא, כי כל הפרנסה תלויה רק ביד ה' יתברך. ואם כן כל הטרחה היתירה שטורחים בני אדם בעולם לצבור להם עפרות כסף וזהב - לחינם היא, ואין בה כל תועלת, כי ה' הוא הממטיר את הלחם. ולכן אין להיות להוטים אחר הממון ולהרבותו לצורך העתיד, אלא 'ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו', ויבטחו בה' שיזמן להם בכל יום את פרנסתם.

הנהגה זו, היא המוכיחה ועיני כל על דעתו הפנימית של האדם, והעושה כך ניכר בטחונו בה' לעיני כל. וזהו 'למען אנסנו' - כך ניתן לנסות ולבחון מי הוא הבוטח באמת. ומלבד זאת, רק הנוהג כך יבחן 'הילך בתורתי אם לא' - כי רק בהנהגת הביטחון ניתן ללמוד באמת ולעסוק בתורה כראוי, ואם לא יבטחו האנשים בה', בוודאי לא יעסקו בתורה.