גם דברים המותרים צריך לדבר בענוה
עצה וסגולה יומית:
גם דברים המותרים צריך לדבר בענוה
תּוֹלַעַת שָׁנִי, בָּא לִרְמֹז, דְּאַף עַל פִּי שֶׁהִתַּרְנוּ לַפֶּה שְׁנֵי עִנְיָנִים, הָאֶחָד לִשָּׂא וְלִתֵּן, וְהַשֵּׁנִי לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם בָּעִינַן שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו בַּעֲנָוָה וּבְשִׁפְלוּת, וְזֶהוּ תּוֹלַעַת שָׁנִי, שֶׁיִּהְיֶה נָמוּךְ וְעָנָו כְּתוֹלַעַת. וְשָׁנִי, אַל תִּקְרֵי 'שָׁנִי' אֶלָּא 'שְׁנֵי', לִרְמֹז שֶׁיִּהְיֶה עָנָו בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלֶּה, בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן וּבְדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁאַף בְּדִבְרֵי תּוֹרָה צָרִיךְ עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט יז) 'דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים' (רמב"ם דעות פ"ב ה"ה, עירובין יג:).
(פיתוחי חותם פרשת תצוה)
ווארט יומי:
רמז לחמשה מיני דיבור
תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, לִרְמֹז מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ דְּבָרִים שֶׁיִּשְׁתֹּק בָּהֶם וּדְבָרִים שֶׁיְּדַבֵּר בָּהֶם, וְהֵם רְמוּזִים בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת אַרְגָּמָן, אָסוּר רְשׁוּת גְּמֹר מִצְוָה נִכְרָת. וְזֶה פֵּרוּשָׁם: אָסוּר, הֵם דְּבָרִים בְּטֵלִים שֶׁאָסוּר לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב 'וְדִבַּרְתָּ בָּם' וְלֹא בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, וְאִכָּא אִסּוּרָא. רְשׁוּת, הֵם דִּבְרֵי מַשָּׂא וּמַתָּן, שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְדַבֵּר בְּעִסְקֵי מַשָּׂא וּמַתָּן כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ. גְּמֹר, הוּא לִלְמֹד תּוֹרָה. מִצְוָה, הוּא לְהוֹכִיחַ לָעָם וּלְדַבֵּר דִּבְרֵי מוּסָר וְכַיּוֹצֵא. נִכְרָת, אִם מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע וְנִבְלוּת הַפֶּה, וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, דְּהַיְנוּ, תַּכְלִית הַפֶּה וְעִקָּרוֹ הוּא לִשְׁמֹר מַה שֶּׁרָמוּז בְּאַרְגָּמָן, יִזָּהֵר מִן הָאָסוּר וְיִשְׁמֹר לְקַיֵּם הַמֻּתָּר:
