תמימיתו של כפרי תמים שדימה בדעתו שרבו אומר לו: "נחום קויף ווייץ" (נחום! תקנה חטה) הוציאה אותו ממסגר לחירות מאפילה לאורה, וזכה לעשירות והרחבה גדולה
בסעודה שלישית פתח הרה"ק מסקווירא בחרוז 'יצוה צור חסדו וכו' ואתנו ישיב נדחים קובץ', ונחום שעמד ממרחק חידד אזנו לשמוע היטב, הנה הרבי מדבר אליו! מה אמר הרבי? 'נחום קויף ווייץ', נפלא, אין עצה ברורה מזו!, שמח וטוב לב קיבץ נחום את מטלטליו אחר הבדלה, נפרד לשלום מרבו וחזר לביתו, כבר למחרת עשה נחום למעשה, הוא מכר כמה חפצים, לוה משם ומשכן פה והתחיל לעסוק במסחר החטים, ואכן ההצלחה האירה לו פנים היטב ותוך זמן קצר הפך להיות עשיר גדול, כל זאת מכח אמונתו הפשוטה.
מעשה בכפרי אחד בשם נחום, יהודי פשוט ותמים שכל פרנסתו ועסקו היו עם פרים ושדות, וכל השגותיו שנשארו אצלו היו מקצת גירסא דינקותא שנשאר אצלו מן המלמד בשנות ילדותו, כגודל תמימותו כן גודל אמונת הצדיקים אשר בערה בקרבו, הוא היה דבוק בלב ונפש להרה"ק רבי דוד מסקווירא זי"ע ועל כל שאלה או ספק שהתעורר אצלו נסע לרבו וככל שיצא מפיו כן עשה.
ויהי היום ותקופה קשה באה על נחום, העסקים הלכו וכשלו והשדות אשר ברשותו לא נתנו פריים כראוי, מצבו הלך מדחי אל דחי עד שכבר הגיע לפת לחם ממש, בצר לו פנה ונסע לרבו לשבת קודש, היה זה שבת חנוכה, פרשת מקץ, והמון רב התקבץ ובא לכבוד שבת חנוכה. בליל שבת כאשר עברו כולם ליטול שלום עבר גם נחום ביניהם, ברוב בערותו לא הבין שהשעה אינה כשרה להזכרות של פרנסה, ובהגיעו אל הרה"ק קרא ואמר: 'רבי! נותרתי בלא פרנסה, הבה לי עצה טובה מה לעשות!', הרה"ק לא השיבו מאומה רק אמר לו קצרות: 'עוד נדבר'.
נחום מיודעינו, אשר כאמור תמים היה מאד, הבין שהרה"ק יאמר לו במשך השבת מה לעשות, על כן השים אזנו כאפרכסת על מנת לקלוט היטב כל הגה שיוצא מרבו, לבל יפסיד את העצה הטובה, במשך כל הלילה, הן בתפילה והן בעריכת השולחן לא שמע נחום שום דבר הנוגע לענינו, אולם הוא לא התייאש, הוא ידע נאמנה, הרבי הבטיח והרבי יקיים.
והנה בסעודה שלישית פתח הרה"ק מסקווירא בחרוז 'יצוה צור חסדו וכו' ואתנו ישיב נדחים קובץ', ונחום שעמד ממרחק חידד אזנו לשמוע היטב, הנה הרבי מדבר אליו! מה אמר הרבי? 'נחום קויף ווייץ', נפלא, אין עצה ברורה מזו!, שמח וטוב לב קיבץ נחום את מטלטליו אחר הבדלה, נפרד לשלום מרבו וחזר לביתו, כבר למחרת עשה נחום למעשה, הוא מכר כמה חפצים, לוה משם ומשכן פה והתחיל לעסוק במסחר החטים, ואכן ההצלחה האירה לו פנים היטב ותוך זמן קצר הפך להיות עשיר גדול, כל זאת מכח אמונתו הפשוטה.
ובזה יש לפרש הפסוק (שמואל ב יד, יד) 'לבלתי ידח ממנו נדח', דהיינו שנחום זכה לישועה אצל 'נדחים קובץ' ולא נדחה ממצבו.
