ר' דוד נדהם מההוראה הבלתי-צפויה. "סע לשלום"
ר' דוד נדהם מההוראה הבלתי-צפויה. "סע לשלום", נפרד ממנו רבי שמואל בפנים מאירות, "שה' יהיה בעזרך תמיד".
כשיצא מהחדר תהה ר' דוד כיצד לנהוג. הוא רצה בכל מאודו להקדים את נסיעתו לטיסאסלר ככל האפשר, כדי שסיכוייו להתקבל לשוחט יהיו גבוהים. אך מאידך גיסא חזקה עליו פקודתו של רבי שמואל, ואותה לא העז להפר.
ר' דוד יצא להיידוננש, לבקר את אביו, כהוראת הרבי. השינוי במסלול עיכב את בואו לטיסאסלר למשך כמה ימים, אך הוא שמח שזכה לקיים את מצוות רבו ומצוות כיבוד אב.
מודעת ה'דרושים' בכתב העת של קהילת יהודי טיסאסלר שבהונגריה החליפה ידיים במהירות. "דרוש שוחט!", צעקו אותיות גדולות.
"לקהילתנו הקדושה דרוש שוחט ירא שמיים", נכתב במודעה. "על המעוניינים להגיש מועמדות להראות בקיאות בהלכות שחיטה ובדיקה ולהיות בעלי ניסיון באומנות השחיטה". בהמשך נכתב כי על המועמדים לבוא להתארח בעיירה שבת אחת, שבמהלכה יתהו רבני המקום על קנקנם.
ארבעה שוחטים מערי הסביבה נענו לקריאה. הם נטלו את תיק השחיטה ויצאו לעשות את השבת בעיירה.
ר' דוד השוחט היה אחד מהארבעה. בדרכו לטיסאסלר החליט לעצור בעיר היידודורוג ('דָארָאג' ביידיש) שבהונגריה, שבה התגורר רבי שמואל פרנקל, ששימש רב ואדמו"ר. שמו היה מפורסם כבעל מופתים שרבים נושעו מברכותיו. דוד ביקש לסור למשכנו ולקבל את ברכתו.
"באתי לרבנו בדרכי לטיסאסלר", סיפר ר' דוד. "אני מתכוון להיבחן שם בתקווה להתקבל למשרת שוחט העיירה". ר' דוד ציפה לקבל ברכה להצלחה, ואולם תגובתו של האדמו"ר הייתה מפתיעה.
"מצוות כיבוד אב חשובה ביותר", אמר לו רבי שמואל. ר' דוד נדרך, שכן הוא לא העלה כלל את שמו של אביו בפגישתם. "דומני שכדאי יהיה כי קודם שתמשיך לכיוון טיסאסלר תפנה לעיר היידוננש, שבה אביך מתגורר".
ר' דוד נדהם מההוראה הבלתי-צפויה. "סע לשלום", נפרד ממנו רבי שמואל בפנים מאירות, "שה' יהיה בעזרך תמיד".
כשיצא מהחדר תהה ר' דוד כיצד לנהוג. הוא רצה בכל מאודו להקדים את נסיעתו לטיסאסלר ככל האפשר, כדי שסיכוייו להתקבל לשוחט יהיו גבוהים. אך מאידך גיסא חזקה עליו פקודתו של רבי שמואל, ואותה לא העז להפר.
ר' דוד יצא להיידוננש, לבקר את אביו, כהוראת הרבי. השינוי במסלול עיכב את בואו לטיסאסלר למשך כמה ימים, אך הוא שמח שזכה לקיים את מצוות רבו ומצוות כיבוד אב.
זה היה בשנת תרמ"ב. בעיירה טיסאסלר התגוררה קהילה יהודית קטנה ובה כמה מאות יהודים. ופתאום התחוללה דרמה שחוללה טלטלה בעולם כולו. בשבת קודש, ארבעה ימים לפני חג הפסח, נעלמה אסתר שוימושי, נערה נוצרייה, ששימשה משרתת.
אימהּ של הנערה יצאה לחפשה ושאלה עוברים ושבים אם מישהו ראה את בתה. לבסוף פגשה את יוסף שארף, שמש בית הכנסת. הוא התחיל לנחמה שלא תדאג יתר על המידה, וכי בקרוב תימצא בתה.
"הביטי", אמר בחוסר דעת, "גם לפני שנה, סמוך לחג הפסח, נעלם ילד נוצרי. אנשים רעים כבר מיהרו להעליל על היהודים כי הרגו את הילד כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות, אך כעבור כמה שעות הופיע הילד בריא ושלם".
יותר מזה לא היה צריך. דבריו באו לשונאי ישראל בדיוק בזמן. האֵם פנתה אל השלטונות ודיווחה כי בתה נחטפה בידי היהודים. החיפושים אחריה עלו בתוהו. סמיכות הימים לחג הפסח העלתה בקרב האנטישמים את ההנחה כי היהודים שחטוה לצורך אפיית מצות. הללו דאגו לשכור עדי שקר שהעידו כי 'ראו' בעיניהם כיצד הרגו היהודים את הנערה.
מפקד המשטרה, שהיה שונא ישראל מובהק, החליט לנצל את ההזדמנות ולפתוח בחקירה. חשדו של המפקד גבר כששמע כי באותו שבוע הופיעו בטיסאסלר שלושה שוחטים אורחים...
שִמעה של עלילת הדם נפוץ בכל העולם. על אף עדותם של מלומדים נוצרים כי היהודים אינם משתמשים בדם בחג הפסח ובכל השנה, פשטה העלילה כאש בשדה קוצים. צרה גדולה התרגשה על היהודים.
רשויות החוק פרקו מעצמן כל אמת מידה מקצועית, והחלו לבצע מעצרים בלי הבחנה. שלושת השוחטים שבאו לעיירה – ר' שלמה שוורץ, ר' אברהם בוקסבוים ור' לייב ברוין – שולחו למעצר ממושך, עם עוד יהודים, עשרים במספר.
דבר עלילת הדם בטיסאסלר הגיע גם לאוזנו של דוד השוחט, שהיה בדרכו אליה. רק אז הבין את פשר הוראתו התמוהה של רבי שמואל לשנות את מסלול הנסיעה ולבקר את אביו. בזכות העיכוב ניצל מליפול בידי שונאי ישראל, כפי שקרה לעמיתיו השוחטים.
פרשת עלילת הדם בטיסאסלר נמשכה זמן רב, וזכתה לתהודה נרחבת בעיתונות של אותם ימים. לכל אורך תקופת המשפט שהו ה'נאשמים' היהודים בכלא עיר המחוז נירג'האזה, בהמתנה להשלמת החקירה והגשת כתב אישום. ביניהם היו שלושת השוחטים האורחים, שבאו לאותה שבת שבה נעלמה הנערה הנוצרייה.
כעבור ארבעה-עשר חודשי מעצר וארבעים ושניים ימי משפט דרמטיים, זוכו היהודים מכל אשמה ושוחררו. הסנגור שניצח על הזיכוי היה קארוי אטווש, פוליטיקאי וסופר הונגרי. הוא פרסם את זיכרונותיו בספר בן שלושה כרכים, ובו תיאר את מהלך האירועים ואת חוויותיו האישיות.
