ראיתי שמחה על פני האבלים, לשאלתי לשמחה זו מה עושה, השיבו שכבר יומיים המקרר לא עובד, והמאכלים נפסדים, ואין משקה קר לצנן את החום, ועתה הגיע מומחה לתקן את המקרר, והמקרר עושה מלאכתו נאמנה, שמחו הכל במעשיו
שאלתי את האבלים למה הביאו שמחה בלבם, וכי בן משפחתם שנפטר רח"ל קם לתחיה יחד עם המקרר, והלוא האבל לפנינו, ומה נשתנה מעתה, ומה השמחה הגדולה בתיקון המקרר, אלא נמצינו למדים יסוד גדול, שעד כמה שהצער הוא גדול ונורא, עם כל זה תמיד הוא יכול להיות קשה יותר, ובכל עצב יהיה מותר, ועדיין יכול אדם למצוא שמחה בלבו על ענין פעוט וקל, בתוך כדי עצב וצער גדול ביותר.
ואמרתי לאותם אבלים, שמאחר וכן הוא, כמה צריכים להודות ולשבח ולשוש ולשמוח על כל אותם הדברים שלא נתקלקלו, והם עושים מלאכתם נאמנה, וב"ה הם חיים ובריאים ושלמים והם יכולים לאכול ולשתות ולישן, וכך על כל ענין וכל דבר צריך להודות ולשבח בכל רגע ורגע, ואין צריך להמתין עד שמתקנים איזה דבר שנשבר, בכדי להודות עליו, ואפשר להודות עליו כבר מלכתחילה.
כבר הזכרנו פעמים הרבה היסוד שהעלו בזוה"ק (ח"ג עה.) 'אמר רבי אלעזר בכייה תקיעא בלבאי מסטרא חדא. וחדוותא בליבאי מסטרא אחרא'. שיכול לבו של איש ישראל להשיג ב' ענינים הפכיים בהדי הדדי ובחדא מחתא, שמחה מחד גיסא ועצבות מאידך גיסא, ולב האדם עמוק עמוק ומי ימצאנו, והוא יכול להשיג נפלאות, ותהא השמחה וההודאה תקועה בלבו ביתד בל תימוט, יחד עם כל צער החורבן, ועבודת איש ישראל למצוא נקודת השמחה והחדוה, בכל עניני הצער והאבלות, עבדו את ה' בשמחה.
ובענין זה כבר הזכרנו מעשה פשוט, אשר ראיתי בעיני, שהייתי בניחום אבלים אצל משפחה שארע בהו מילתא קשה, שנהרג אחד מבני משפחתם במיתה משונה רח"ל, וישבו האבלים הדויים בעמק הבכא בעצבות נוראה, ויתמות קשה, ותוך כדי שישבתי שם, יצא מחדר האוכל אדם זר, ואמר שהוא סיים לתקן את המקרר, ונאנחו הכל אנחת רווחה, וראיתי שמחה על פני האבלים, ושאלתי לשמחה זו מה עושה, והשיבו שכבר ב' ימים שהמקרר נשבר, והמאכלים נפסדים, ואין משקה קר לצנן את החום, ועתה הגיע מומחה לתקן את המקרר, ומשעה שסיים מעשיו, והמקרר עושה מלאכתו נאמנה, שמחו הכל במעשיו.
ושאלתי את האבלים למה הביאו שמחה בלבם, וכי בן משפחתם שנפטר רח"ל קם לתחיה יחד עם המקרר, והלוא האבל לפנינו, ומה נשתנה מעתה, ומה השמחה הגדולה בתיקון המקרר, אלא נמצינו למדים יסוד גדול, שעד כמה שהצער הוא גדול ונורא, עם כל זה תמיד הוא יכול להיות קשה יותר, ובכל עצב יהיה מותר, ועדיין יכול אדם למצוא שמחה בלבו על ענין פעוט וקל, בתוך כדי עצב וצער גדול ביותר.
ואמרתי לאותם אבלים, שמאחר וכן הוא, כמה צריכים להודות ולשבח ולשוש ולשמוח על כל אותם הדברים שלא נתקלקלו, והם עושים מלאכתם נאמנה, וב"ה הם חיים ובריאים ושלמים והם יכולים לאכול ולשתות ולישן, וכך על כל ענין וכל דבר צריך להודות ולשבח בכל רגע ורגע, ואין צריך להמתין עד שמתקנים איזה דבר שנשבר, בכדי להודות עליו, ואפשר להודות עליו כבר מלכתחילה.
נמצא עולה שיחד עם הצער והאבל על חורבן הבית, ועל כל הצרות הנוראיות שארעו אותנו, עדיין יש מקום בראש ובלב להודות ולשבח, מתוך שמחה והכרת הטוב, על כל הדברים שיש לנו בכל יום ויום, על ניסיך שבכל יום עמנו, על הדברים שנראים כמובנים מאליהם באופן דממילא, שהקב"ה נותן ומשפיע עלינו ברוב רחמיו וחסדיו המרובים בכל עת ועונה, ובתוך האבל והצער על חורבן הבית, שכבר כמעט ב' אלפים שנים אנו מטולטלים בגלות הנוראה והחשוכה הזו, עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, עם כל זה אנחנו חייבים להודות ולהלל ולשבח על כל הניסים הגדולים שהקב"ה עושה עמנו, עם כל יחיד ויחד, בכל רגע ובכל זמן, ובענין זה צריך להוסיף ולהרבות שמחה וחדוה בחי העולמים.
ובענין השמחה ראיתי דבר מחודש, שבדקו כמה חוקרים נכריים, שהשמיעו ניגונים שמחים לקבוצת אנשים חולים השרויים בתרדמה בחוסר הכרה רח"ל, ובאזני קבוצה נוספת השמיעו ניגוני עצבות, ובאזני קבוצה אחרת לא השמיעו מאומה, והעלו דבר פלא במחקרם, שאותם החולים שהשמיעו באזניהם ניגונים שמחים, נרשמה פעילות גבוהה במוחם, בכפל כפליים מן הקבוצה ששמעו ניגוני עצבות, ובוודאי מאותם שלא שמעו שום ניגון, שלא היה ניכר שום פעילות במוחם, והלוא כבר אמרו חז"ל (איכ"ר ב, יג) 'חכמה בגויים תאמין'. ואם בגויים גרורים, נכרים דחביל גופיה כך, על אחת כמה וכמה בני קל חי עם בני ישראל, וודאי שכל פעולת שמחה, מרוממת ומעלה אותם לדרגות גבוהות.
והזמן גרמא, להוסיף ולהתבונן בעבודת השמחה, להרבות בשמחה של מצוה בכל עת ורגע, יחד עם העצבות והאבלות על חורבן הבית, וכוח השבת מסייע, וביום השבת שישו ושמחו כמקבלי מתן נחליאל, וע"י שנתאמץ ונתחזק להיות בשמחה בכל מעמד ומצב, בכל עת ורגע, בכל הקישויים הקטנים עם הגדולים, בכל הניסיונות והתלאות, הספקות וההרהורים, נזכה בעזה"י להמשיך עלינו שמחה גדולה, עד שנזכה לשמחת עולם על ראשינו, בב"א.
