מתוך התרגשות ודמעות סוחפות, נזכר בפיוט במלואו והחל משורר אותו ברגש רב
אך שמע הקשיש את שתי המילים 'חד גדיא' ותרגומן לאידיש 'איין ציגלע', לפתע כמו ניעור בו זכרונו. הוא החל מנגן את הפיוט תחילה בבלבול קל, אולם עד מהרה – מתוך התרגשות ודמעות סוחפות, נזכר בפיוט במלואו והחל משורר אותו ברגש רב. ומשנזכר בפיוט, החל משחזר לאחור את 'ליל הסדר', פתאום הוא זוכר את כוס של אליהו, בעצם את ארבע הכוסות, בעצם - - -
לפתע הוא נזכר במצוות מצה, במצוות המרור, בסיפור יציאת מצרים – עת היה אביו יושב ושח בכיסופין אודות ניסי ה' במצרים, נזכר ב'כרפס' ובקידוש...
היה זה לפני למעלה מעשרים שנה, במוצאי שבת חורפית, בבית ירושלמי קטן וחמים. אל הבית הגיע יהודי זקן למדי, כבן 85 , נתמך בנכדו יקירו שהביאו עד הלום. הוא הגיע לסעודת 'מלווה מלכה' שהוכנה לכבודו, אף שלא באמת ידע מי היא המלכה ומי מלווה אותה...
הסיפור מתחיל בכך שהרה"ג רבי אליהו דיסקין שליט"א, נהג לארח בביתו בחורים חוזרים בתשובה, עולים מרוסיה שלמדו בישיבת 'שבי גולה' הירושלמית. הבחורים הללו הגיעו ארצה חפים מכל חיבור ליהדות, בוגרי החינוך הרוסי הקשוח שרדף את היהדות. בישיבה הם גילו את אורו של הקשר עם בורא עולם והחלו לעסוק בתורה ולשמור מצוות, ומעת לעת נהגו להתארח בבית משפחת דיסקין.
לאחד הבחורים הללו היה סב קשיש, גם הוא עלה מרוסיה לאחר שנות קומוניזם רצופות לרעה, כשכמובן לא ידע דבר על יהדותו. אותו סב קשיש סיפר שבילדותו נהגו בבית הוריו לקיים את מצוות היהדות, אולם תלאות החיים והשנים הרבות שחלפו – השכיחו ממנו כל זיכרון או סימן היכר יהודי. הישיש היה דובר 'אידיש' רהוטה – שכן זו היתה ה'שפת אם' שלו, אבל בכך התחיל והסתיים הקשר שלו ליהדות.
הרב דיסקין, שראה זכות בלקרב גם את הסב, ביקש מהנכד להזמינו אליו, וכך הגיע הקשיש לבית משפחת דיסקין באותה מוצאי שבת. הוא התקבל בכבוד ובברכה, הוזמן לסעוד בשולחן הערוך לכבודו, ואז החל הרב לדובבו ולשמוע פרטים אודות סיפור חייו. בין לבין ניסה הרב להבין האם ועד כמה הקשיש זוכר את הקשר שלו ליהדות, והופתע מהבורות המוחלטת של הזקן היושב לצידו...
הוא החל לשאול אודות כמה מצוות מוכרות וידועות, אולם הקשיש לא הכיר אותן כלל. המשיך לשואלו אודות מועדי השנה, והנה – הזקן לא ידע מהו שופר ומהו צום יום הכיפורים, לא זכר מהי סוכה ומדוע מדליקים נרות בחנוכה. הוא פשוט לא ידע כלום, ליתר דיוק – בעבר הרחוק, בהיותו ילד, ידע גם ידע. הוא פשוט לא זכר כלום!
ואז הגיע הרב דיסקין לדבר אודות ליל הסדר. הוא שואל את הקשיש אודות 'קדש' ו'כרפס', 'מגיד', מצות ו'מרור'. האיש לא זוכר כלום כלום כלום, היהדות כאילו נמחקה מזכרונו ולא הותירה עקבות. ואז מנסה הרב דרך הפיוטים, ושואל אודות שירת 'ויהי בחצי הלילה', ופיוט 'חד גדיא'...
אך שמע הקשיש את שתי המילים 'חד גדיא' ותרגומן לאידיש 'איין ציגלע', לפתע כמו ניעור בו זכרונו. הוא החל מנגן את הפיוט תחילה בבלבול קל, אולם עד מהרה – מתוך התרגשות ודמעות סוחפות, נזכר בפיוט במלואו והחל משורר אותו ברגש רב. ומשנזכר בפיוט, החל משחזר לאחור את 'ליל הסדר', פתאום הוא זוכר את כוס של אליהו, בעצם את ארבע הכוסות, בעצם - - -
לפתע הוא נזכר במצוות מצה, במצוות המרור, בסיפור יציאת מצרים – עת היה אביו יושב ושח בכיסופין אודות ניסי ה' במצרים, נזכר ב'כרפס' ובקידוש.
זכרונו הקפוא למחצה הולך ומפשיר, והנה הוא נזכר בפרט ועוד פרט, וכמנער הררי אבק שעלו מעל זכרונות היסטוריים רחוקים – הוא מתחיל לספר אודות היהדות של פעם, כשהיה ילד צעיר לימים ואביו עוד העז לעסוק במצוות היהדות חרף איומי השלטונות...
נחלי דמעות קלחו מעיניו באותו מעמד, כשבכל רגע ורגע השיל מזכרונו עוד שכבה ועוד אחת, שחשפו כמה מהיהדות נותרה חקוקים בלבו. המפעים היה, שאך לפני שעה קלה האיש לא זכר כלום, פשוט כלום!, והנה כי כן, צמד המילים 'חד גדיא' – הצית בו את האש, העיר בקרבו את ניצוץ היהדות שכבר כמעט כבה, והוביל אותו להיזכר בעוד ועוד פרטים מהיהדות המופלאה הזכורה לו לטוב!
כל המשתתפים במעמד קינחו עיניים לחות מדמעות, שעה שהקשיש הלך ונזכר בפרט ועוד פרט. הנה לנגד עיניהם הם רואים כיצד הזכרון היהודי שב וניעור במוחו של קשיש בגיל גבורות, שחוויית הזכרון הזו טלטלה את נפשו בעוצמה כה כבירה, ולפתע הוא הפך לצמא לדבר ה', חפץ להשלים את כלשנות חיי היהדות שהחסיר...
בחלוף כמה ימים בלבד, כמו חזר הזקן לימי נעוריו, והסתער בלהט על מצוות היהדות. הוא ביקש להחכים וללמוד עוד ועוד, וזכה לשוב בתשובה שלימה לחיות את שארית חייו כיהודי ירא וחרד לדבר ה', הזוכה לקיים תורה ומצוות בהקפדה עילאית ובהתרגשות עד אין קץ!
'וכל סיפור שיבתו לאביו שבשמים' – מסכם הרב דיסקין את סיפורו, 'נעוץ בצמד מילים אותו זכר מתוך ההגדה של פסח, בחוויית ילדות מרגשת שנחקקה בו. הרי כששורר את השיר הזה בפעם האחרונה ברוסיה – היה כנראה ילד קטן ממש, שהרי את כל שאר מצוות היהדות כלל לא זכר. אבל פרט אחד מתוך ליל הסדר נחקק בנשמתו, ובסוף ימיו – הוביל אותו לשוב לכור מחצבתו!'
אחים יקרים, הנה הלילה הגדול הזה, בא להאיר את חיי ילדינו. הבה נזכור את העוצמה הטמונה בו, את גודל השפעתו על הנפש היהודית בכלל ועל נפש הילדים בפרט. ככל שנחווה את הלילה הזה באופן יותר מרומם ונעלה, ככל שנהפוך אותו ללילה של חוויה רוחנית בלתי נשכחת – כך נזכה לחקוק בנפשנו ובנפש ילדינו את העברת המסורת מדור לדור, את הקשר הרציף שלנו עם אבא שבשמים!
הבה נתרגש בלילה הזה, הבה 'נחיה' אותו ונחווה אותו באופן עילאי ומיטבי. הבה נזכור שבלילה הזה נחשפת קרבת ה' העמוקה אלינו – לכל יהודי, וזה הזמן לחקוק את הקשר הקרוב הזה עם אבינו שבשמים בליבנו ובלב ילדינו. וככל שנערוך את ליל הסדר באופן מרומם ונעלה – כך נזכה שבורא עולם אכן יעניק לנו שפע כביר מאוצרו הטוב, ונזכה לגדל דורות שחיים וחווים את מצוות ה' ואת הקשר עמו בהתרגשות עילאית כל הימים!
