מעשה פלא בעת שהשתתפו חסידים רבים בקילוף תפו"א לכבוד האורחים הרבים שהגיעו לשבות בפרשת וישב בקרעסטיר, הסכיתו ושמעו:
באותה עת בערב שבת וישב, בעוד החסידים יושבים במלאכתם מלאכת הקודש, מקלפים תפוחי אדמה ומשוחחים ביניהם כדרכם, נפלה שיחתם על הנהגת רבם הצדיק, שלכאורה אין רואים אצלו שום מעשה צדקות וגדלות, לא תורה ולא תפילה. ושאל אחד מן הרבנים שהיו שם את חבריו הרבנים והחסידים בפליאתו: וואס ציט אונז דא? [מה מושך אותנו לכאן], הרי אין אנו רואים אצל רבינו שום עבודה בגלוי...
פעם אחת בערב שבת קודש פרשת וישב הגיעו חסידים רבים ונכבדים לשבת קודש לקרעסטיר.
בהיות שנצרכו לבשל כמות גדולה של תפוחי אדמה לשבת קודש עבור האורחים הרבים, שהיו כולם סמוכים על שולחן הקודש לכל סעודות השבת, היה מנהג החסידים שם להשתתף כולם כאחד במלאכת קילוף התפוחי אדמה, וכדי שלא יעבור הזמן לריק היו גם הרבנים וגדולי החסידים יושבים שם עם ה'עולם' לקלוף את התפוחי אדמה, ומשוחחים יחדיו בדברי תורה וחסידות וסיפורי צדיקים באהבה ורעות וקירוב לבבות.
בית משכן הצדיק בקרעסטיר היה בנוי לאורך גדול, והיה חדרו של הרבי בקצה האחד של הבית, שם היתה מרפסת גדולה היוצאת מחדר הרבי אל מחוץ הבית. ואילו בית המבשלים היה בקצה ההפוך מן הצד השני של הבית הארוך, ושם בחצר היו גדולי החסידים יושבים על מלאכתם.
באותה עת בערב שבת וישב, בעוד החסידים יושבים במלאכתם מלאכת הקודש, מקלפים תפוחי אדמה ומשוחחים ביניהם כדרכם, היה הצדיק מעביר את הפרשה 'שניים מקרא ואחד תרגום' בקצה השני של הבית, והיה מהלך אנה ואנה במפרסת הגדולה של חדרו עם החומש בידו, כשהוא מעביר הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום.
והנה תוך כדי שיחת החסידים ביניהם על הצדיקים ודרכיהם, נפלה שיחתם על הנהגת רבם הצדיק, שלכאורה אין רואים אצלו שום מעשה צדקות וגדלות, לא תורה ולא תפילה. ושאל אחד מן הרבנים שהיו שם את חבריו הרבנים והחסידים בפליאתו: וואס ציט אונז דא? [מה מושך אותנו לכאן], הרי אין אנו רואים אצל רבינו שום עבודה בגלוי וכו', ובכל זאת אנו חשים ומרגישים אהבה עצומה ומשיכה גדולה אל המקום, כדרך שנמשך הברזל אחר המגנט... ואנו באים אצלו לשבתות כפעם אחר פעם, והוא דבר של פלא, וואס ציט אונז דא?
עודם מדברים עימו, והשאלה שנשאלה בקול רם זה עתה מנסרת בחלל חצר המטבח וממתינה לתשובה קולעת. וירץ לפתע הרבי הקדוש מן המרפסת הקיצונה שהתהלך שם עם החומש שבידו, ורץ את כל אורך הפרוזדור הארוך, עבר את כל חדרי הבית, עדי הגיעו לקצה השני של הבית אל חצר בית המבשלים, והופיע בפתאום בהדרת קדשו בפני החסידים שישבו שם. כמובן שתיכף קמו כולם ממקומם ונפל עליהם אימה ופחד בראותם את הרבי הקדוש לפתע עומד לפניהם, שמעולם לא היה דרכו להופיע שם בשעה זו.
אך הוא לא פנה אליהם כלל ולא דיבר עמהם כלום, רק המשיך בקריאת הסדרה במקום שהיה אוחז אז בדיוק בפסוק שבאותה פרשה פרשת וישב (בראשית טל, כג): "אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ". הוא קרא את אותו הפסוק שבו אחז שם בפניהם, ותיכף ומיד שב על עקבותיו וחזר למרפסת והמשיך בקריאתו.
החסידים נדהמו למראה, המה ראו כן תמהו, ונשארו פעורי פה, לנוכח הרוח הקודש הגלויה שראו עין בעין שכל תעלומות נגלו לפניו, ונתן להם על אתר תשובה מיידית לשאלתם, אף כי לא שמע כלום מדבריהם.
ונראה בעומק כוונת תשובתו לשאלתם, שהרי אי אפשר לראות בשכינה הק', אבל אם רואים בתוצאת הדבר, שבכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו, והברכה שורה במעשי ידיו ברוחניות ובגשמיות, ומורגש ברכת ה' הבאה משורש הקדושה ומצד הקדושה, הוא סימן כי ה' איתו, אף כשאין רואים מאומה. כמו שנאמר (שמות כ, כא) "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ". וכן הוא אומר בדוד המלך ע"ה (שמואל א יח, יד): "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַה' עִמּוֹ", ופירש רש"י: "משכיל – מצליח".
והיינו שבהיות ה' עימו היה משכיל להביא ההצלחה בכל דבר ודבר. וזה סוד הצלחת דוד המלך ע"ה שמבואר בו בכתובים הרבה פעמים שבכל דבר שעשה היה ה' אתו, והצליח בכל. – והיינו, מחמת זה גופא שהיה משכיל להיות ה' עימו בכל דבר, בגודל ענוותנותו ושפלות לבבו, שלא היה מייחס עצמו לפני השם יתברך כי אם כְּרָשׁ וְנִקְלֶה (שמואל א יח, כג) וכאחד הריקים (שם ב ו, כ). והשאיר את כל ההנהגה והמלכות ביד השם יתברך בלבד, שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, ובזה היה ה' עימו להשכיל הצלחתו בכל דבר ודבר שבא לידיו.
