כעבור כמה שעות נתקף לפתע האיש בכאבי בטן עזים ומשונים, הוא התפתל מייסורים וגנח מכאבים
והנה בעודה מרטיבה את דפי התהלים'ל האהוב בדמעות רותחות, מצלצל הטלפון בבית, ומעבר לקו מספר האיש שזה עתה בהתהלכו בסמוך לאחת מחנויות הפאר של מנהטן מצא ארנק תפוח, ועל פי הפרטים שבתעודת הזהות הצליח לאתר את מספר הטלפון של בעלת הארנק, והנה הוא בידו להשיבו עם כל הכספים והמסמכים שבתוכו בשלימות!
המחותנת התרגשה מאוד מכך שתפילתה נענתה, כנודע קרבת השכינה הקדושה ודבקותה עם בעלי השמחה, והודתה להשי"ת בכל לב. ואל האיש המוצא הישר והנאמן שהחזיר האבדה בשלמותה הציעה שכר, תשלום נאה על נאמנותו ויושרו.
אולם האיש סרב לקבל אף לא דולר אחד, באומרו שברוך ה' כסף לא חסר לו, ואינו צריך לדולרים כלל...
בביתו של אחד מן העשירים הגדולים שבניו יורק רבתי התכוננו במרץ לקראת נישואי הבת הכלה המהוללה, בשבוע שלפני החתונה הוציא הגביר מחשבון הבנק שלו סך נאה של עשר אלף דולר במזומנים [קעש] והעניקם בשמחה לאשתו הגבירה המחותנת לצורך קניותיה שצריכה לערוך, במלבושי כבוד ובתכשיטים יקרים לקראת החתונה הגדולה, כמנהג בעלי בתים חשובים דשם...
הזדרזה אפוא המחותנת ופינתה לעצמה יום מיוחד לעריכת קניות [סעל] בחנויות הענק של 'מנהטן', שם מרוכזים בתי מסחר רבים לעריכת כל הקניות יחדיו.
ויהי בדרכה ברחובות הענק שבמנהטן כשחיפשה בתיקה את הארנק המנופח בעשרת האלפים נחרדה לגלות פתאום כי הילד איננו, לא ארנק, ולא דולרים, כלום! היא הבינה מיד שכנראה נאבד הארנק או נגנב, ושבאותם שדרות הומי אדם בעיר שרובה עכו"ם כמנהטן אין כמעט סיכוי למצוא אבדות, ובוודאי שלא להשיב גניבות...
בלב שבור וכואב חזרה אם הכלה לביתה בידיים ריקות, וכבת ישראל כשרה תפסה באומנות אבותיה ואימהותיה, נטלה לידה את ספר התהלים, התיישבה על כורסתה, ומשרק החלה להתרפק על מזמוריו של נעים זמירות ישראל ע"ה נפרץ סכר דמעותיה, בעומדה לקראת היום הגדול של נישואי ביתה אהובתה והעמדת בית נאמן בישראל לדורות.
היא בכתה בדמעות שליש בהתחנן נפשה לפני קונה על השבת האבדה/הגניבה ועל הצלחת יום הנישואין ובנין הבית כראוי וכיאות בדת של תורה, ולהתקבל ברעוא לפני מלך יושב ומזווג כל הזיווגים בישראל.
והנה בעודה מרטיבה את דפי התהלים'ל האהוב בדמעות רותחות, מצלצל הטלפון בבית, ומעבר לקו מספר האיש שזה עתה בהתהלכו בסמוך לאחת מחנויות הפאר של מנהטן מצא ארנק תפוח, ועל פי הפרטים שבתעודת הזהות הצליח לאתר את מספר הטלפון של בעלת הארנק, והנה הוא בידו להשיבו עם כל הכספים והמסמכים שבתוכו בשלימות!
המחותנת התרגשה מאוד מכך שתפילתה נענתה, כנודע קרבת השכינה הקדושה ודבקותה עם בעלי השמחה, והודתה להשי"ת בכל לב. ואל האיש המוצא הישר והנאמן שהחזיר האבדה בשלמותה הציעה שכר, תשלום נאה על נאמנותו ויושרו.
אולם האיש סרב לקבל אף לא דולר אחד, באומרו שברוך ה' כסף לא חסר לו, ואינו צריך לדולרים כלל... רק הוסיף שאימו היתה אומרת תמיד שברכה טובה מבן אדם טוב שווה יותר מכסף וזהב! לפיכך, סיים האיש, בהיות עתה ליבך פתוח ונכון בשמחת השבת האבדה, ברכני נא בברכה טובה! המחותנת הנרגשת נענתה בחפץ לב, והרעיפה על ראשו ברכות טובות לרוב, שימלא ה' כל משאלות לבבו לטובה, והוסיפה לברכו עוד כהנה וכהנה מעומקא דליבא, ושוב כפלה את הודאתה לו, וסיימו את שיחתם בברכה.
כעבור כמה שעות נתקף לפתע האיש בכאבי בטן עזים ומשונים, הוא התפתל מייסורים וגנח מכאבים, ובליבו פנימה חשב: נו, איזו ברכה העניקה לי אותה גברת... והיא עוד הוסיפה לומר שזו ברכה 'טובה'... גיחך במרירות.
הכאבים הלכו ותקפו והאיש נזקק בדחיפות לטיפול רפואי, הוא התקשר למספר רופאים בנסיון לקבוע תור דחוף לרופא 'גסטרו', אך כולם היו עמוסים בלוח זמנים צפוף, התור המהיר ביותר שהצליח להסדיר אצל אחד הרופאים היה למחרת אחר הצהריים.
האיש שסבל מאוד מכאביו, ביקש והפציר אם ניתן בכל זאת להקדים את התור מחמת סבלו הקשה, הוא אף הציע תשלום בעד הקדמת התור, אך לדאבון לבו ובטנו... הוא נענה בשלילה, אין שום אפשרות להקדים לך את התור! - פסק הדוקטור בנחרצות.
שוב התמלא האיש מרירות לב, הנה לך 'ברכה טובה'... שזכיתי לה הבוקר, ברכה שנהפכה לי כנראה להיפך הברכה...
למחרת בבוקר חש האיש רע ביותר, הכאבים החזקים לא הרפו ממנו, וברוב צערו וייסוריו נאלץ להישאר ספון בביתו שוכב על מיטתו, בהמתנה חסרת סבלנות לתורו אצל הגסטרו המומחה לאחר הצהריים, כשליבו מלא אכזבה מתוצאת הברכה/קללה שקיבל זה אתמול.
לפתע בפתאומיות, נעצרה כל אמריקה הגדולה והענקית בפחד נורא משתאה בתדהמה, לנוכח התפוצצות 'מגדלי התאומים' הענקיים על ידי טייסים טרוריסטים שחדרו עם מטוסיהם המלאים נוסעים ומטעני דלק אל תוך המגדלים.
היה זה היום השחור הגדול ביותר של ארצות הברית, שבמחצית השעה התמוססו וקרסו מגדלי הענק, בהותירם אחריהם דם ואש ותמרות עשן של אלפי הרוגים ופצועים, ואת כבודה של אמריקה רמוס עד עפר.
כששמע האיש כואב הבטן על האסון הנורא, תפס פתאום את גודל הנס העצום שנעשה עימו, כאיש עסקים גדול היו משרדיו ממוקמים באחת הקומות הגבוהות שבמגדלי התאומים, שם היה אמור להימצא באותה שעה ולנהל את עסקיו המסועפים כמו בכל יום... או אז תפס האיש למפרע עד כמה היתה זו 'ברכה טובה' וישרה, שבזכות אותם כאבי בטן שתקפוהו ניצול ממוות לחיים. והיותר פלא היה, שכעבור שעה קלה לאחר האסון שבמנהטן חלפו כל כאבי הבטן לגמרי ונעלמו כלעומת שבאו! ויצא האיש בשמחה על חייו שנתנו לו לשלל, וראה בחוש עד כמה צדקה אימו החכמה, שברכה טובה הבוקעת מלב איש טוב שווה טבין ותקילין!
וללמד על הכלל כולו יצא, להעריך אל נכון את פרשת 'זאת הברכה' שמברכים ישראל איש את רעהו באהבה, ושלא לזלזל חלילה בשום ברכה שמתברכים מפי ישראל, רק לקבלה ברצון ובעניית 'אמן' מקרב לב. ובודאי פשיטא באמונת ברכת הצדיקים בכל לב, כענין "זאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני ישראל" אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, כמ"ש בפ"ב דראש השנה (כה:): "ירובעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו", ואין לך אלא שופט שבימיך.
גם אם אין רואים בקיום הברכה תיכף ומיד, ואולי אף נראה שלא רק שלא התקיימה הברכה אלא הביאה את ההיפך הגמור... – הרי לפעמים מתגלה אחר כך עד כמה היה באותה ברכה ובהתקיימותה ההפוכה, הצלה וישועה גדולה, כדוגמת טיב מעשה דנן שמתוך המכה עצמה שנחתה על האדם בפתאום בכאבי בטן חזקים, משם עלתה ישועת הצלתו, להותירו לטובה שוכב על מיטתו, ולהציל את חייו מן התופת הנורא, לטובה ולברכה.
