כך הצליח הרוכל בנוכלותו למכור שלשה לוחות שנה לאדם אחד, שאפילו לאחד לא היה זקוק...
הרוכל לא איבד עשתונותיו ואמר לו בערמתו: אוי, ווי! יודע אני היטב את כוונת אדונך, לא נעים לי מכל המאורע, אבל אסביר לך במה מדובר ואולי תוכל לעזור לשנינו: הבטחתי לאדונך לפני כמה שבועות שאספק לו לוח שנה. אלא שמסיבות שונות לא הצלחתי עד היום לעמוד בדיבורי, ועתה רוצה הוא להוכיח אותי על כך מדוע לא הבאתי לו לוח כפי שהתחייבתי. לכך, עצתי נתונה לך, תשלם לי עתה דמי לוח שנה, על חשבונו של אדונך, ואתן לך תיכף ומיד לוח שנה מהודר עבור אדונך, וכך ייחסך ממני וממנו כל האי נעימות. כך הצליח הרוכל למכור שלשה לוחות שנה לאדם אחד, שאפילו לאחד לא היה זקוק...
הרה"ק רבי ברוך מסערט ויזניץ זיע"א, ה'מקור ברוך', היה מעורר את שומעיו, בכהונתו כרבה של העיר סערט, בעוז ותעצומות, על עניין המסחר באמונה, שיהיה הכל בהגינות ובכשרות ולא ברמאות, שלא לעשות עוול ולא להונות את זולתו.
פתח הרבי וסיפר מה שפורסם בעיתון בוורשא שביקש לדבר סרה ביהודים: מעשה ביהודי רוכל שהלך ממקום למקום והיה מוכר לפרנסתו ׳לוחות שנה׳. אחד מהעשירים שתדיר היה פוגש ברוכל, ריחם עליו ורכש ממנו לוח שנה, על אף שכלל לא היה לו צורך בלוח. כך היה מנהגו מידי שנה בשנה.
שנה אחת פגש הרוכל את העשיר והציע לו את לוח השנה החדש שיצא זה עתה. הסכים העשיר לרכוש את הלוח, אולם כשמשמש בכיסו ולא מצא את ארנקו, התנצל בפני הרוכל ואמר לו: שמע נא ידידי, כנראה שארנקי נשכח בבית על השולחן ואין מעות אתי, לכן אקנה ממך את הלוח בפעם אחרת. חלפו דקה או שתיים, העשיר התהרהר ונמלך בדעתו. הוא פנה אל אחד ממכריו שהיה נוכח שם, לווה ממנו סכום כסף, וכך קנה מהרוכל את הלוח כמנהגו הטוב, כשהוא משלם לו את המחיר המלא על אתר.
מה עשה אותו הרוכל? הלך משם ישירות אל ביתו של העשיר, ואמר לאשתו: בעלך שלח אותי ואמר שתקני ממני 'לוח שנה', וסימן לדבר: בבוקר שכח האדון את הארנק שלו על השולחן. כמובן שהאשה קנתה מהרוכל לוח נוסף, ושילמה לו מחיר מלא.
העשיר הגיע לביתו ושמע מאשתו על הרמאות של הרוכל, שגמל לו רעה תחת טובה. חמתו של העשיר בערה בו, והוא החליט שכאשר ימצא אותו כבר ילמדנו פרק במסכת דרך ארץ ויעמידנו על מקומו הראוי לו. אלא שהרוכל המפולפל נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
עברו מספר שבועות והנה ביום בהיר אחד הבחין העשיר באותו רוכל מרחוק. זכר המעשה המכוער שעשה הרוכל עלה בראשו של העשיר והוא החליט לבקש מהרוכל דין וחשבון. אולם משראה הרוכל את העשיר בא לקראתו, תיכף הרים רגליו ונס מן המקום כל עוד נשמתו בו.
העשיר לא התייאש. הוא שלח את משרתו שירוץ אחריו ויביאנו אליו. אחר כברת דרך לא יכול היה הרוכל להמשיך בריצתו, והמשרת השיגו, ופקד עליו שיבוא מיד, כיון שאדונו קורא לו.
הרוכל לא איבד עשתונותיו ואמר לו בערמתו: אוי, ווי! יודע אני היטב את כוונת אדונך, לא נעים לי מכל המאורע, אבל אסביר לך במה מדובר ואולי תוכל לעזור לשנינו: הבטחתי לאדונך לפני כמה שבועות שאספק לו לוח שנה. אלא שמסיבות שונות לא הצלחתי עד היום לעמוד בדיבורי, ועתה רוצה הוא להוכיח אותי על כך מדוע לא הבאתי לו לוח כפי שהתחייבתי. לכך, עצתי נתונה לך, תשלם לי עתה דמי לוח שנה, על חשבונו של אדונך, ואתן לך תיכף ומיד לוח שנה מהודר עבור אדונך, וכך ייחסך ממני וממנו כל האי נעימות. כך הצליח הרוכל למכור שלשה לוחות שנה לאדם אחד, שאפילו לאחד לא היה זקוק.
הציבור בבית המדרש פרץ בצחוק לתיאור זה, אולם כאן זעק הרבי מנהמת לבו: זה לא צחוק. שמא תאמרו זה רק סיפור בעלמא, אני אומר לכם, שגם אצלנו ישנם דברים כאלו...
*
איתמר בבי מדרשא משמיה דרבינו הקדוש, איש מופת, הרה"ק רבי מאיר מפרימישלאן זיע"א, כי פעם אחת באו לפניו שני שותפים שהיו מחסידיו ובקשו את הרה"ק שיברך אותם בהצלחה. נענה ואמר להם: א"ב ג"ד! אלא שהם לא הבינו מחשבתו בקודש, ושאלו אותו: מה הפירוש בדבריו אלו? ענה להם הרה"ק: א - אמונה, ב - ברכה, ג - גזילה, ד - דלות, והסביר להם, כי אם יהיה להם 'אמונה' ויהיו נושאים ונותנים באמונה, תהיה להם 'ברכה' במעשי ידיהם, אבל אם ח"ו 'גניבה' או 'גזילה' יהיה ביניהם, שאחד ילך במרמה נגד שותפו, אז 'דלות' תהיה שורה ח"ו, עכל"ק.
ובזה פירש 'ב'חמד שלמה' (ראש חודש אדר) בדרך רמז, את דברי רש"י בפרשת תזריע: 'אשה מזרעת תחלה יולדת זכר', כי א'שה מ'זרעת ת'חלה הוא ראשי תיבות: 'אמת', שאם נושא ונותן באמת ובאמונה, אז יולדת 'זכר' שהוא בגימטריא 'ברכה', עכ"פ נמצא מזה דאם יש להאדם נכסים ועסקים ומתנהג באמונה, הן שלו צדק ומאזני צדק וכדומה, אזי שורה הברכה במעשי ידיו והברכה מצויה בנכסיו.
