ישנן שלוש אופציות למקורו של הריח: שוקו מקולקל, חתול מת או עכבר מת
חלון הזמן שעומד בפניו קצר מאוד. הילדים הצדיקים הטהורים, עושים הכל על מנת לשמור על כבודו של פלוני - אבל כמה זמן יכולה ההצגה להימשך? די בכישלון אחד קטן וכבודו הופך למרמס חלילה!
לא יאמן כי יסופר: כיתה שלימה של ילדים עורכת הצגה למען הזולת, וכל זאת בלא לתאם את הפעולה אחד עם השני, כאיש אחד בלב אחד, מי כעמך ישראל!
בינתיים מצליח המלמד להמציא תואנה כדי להוציא את הילד מהכיתה. "אבא התקשר אליך"... זה לא היה שקר. זה היה נכון.
אביו של הילד חיפש אותו – אבל זה היה רק בגלל שהמלמד הספיק לעדכן את האבא בשיא המהירות במתרחש ולבקש ממנו להגיע בדחיפות לחלץ את הילד...
הסיפור הבא מתרחש - באחת השנים - בתלמוד תורה 'חכמת שלמה' בירושלים. על מנת שלא לחשוף את נְשׂוּא - הסיפור לא אציין את כל הפרטים, די שאומר שאני מכיר את הסיפור מכלי-ראשון.
ביום רגיל אחד עשה המלמד החלפת מקומות. פעולה שגרתית בכל כיתה, אך בעלת השלכות חברתיות וחינוכיות. לשמחתו עבד הענין טוב, לשביעות רצון כולם.
הכל טוב ויפה, אבל כבר בהפסקה הראשונה ניגש ילד ומבקש לדבר עם המלמד בפרטיות. טוב. השניים פונים לפינה דיסקרטית ושקטה והילד מתלונן שבהחלפת המקומות הושיבו אותו ליד ילד פלוני, אבל נודף ממנו ריח ממש לא נעים - וליתר דיוק: ממש בלתי נסבל!
והוא, כמובן, מבקש להחליף מקום. בקשה לגיטימית. אבל הילד לא רוצה להחליף מקום.
כלומר?! הוא רוצה להחליף - אבל לא היום. רק מחר. "אם זה יהיה היום אז פלוני יבין שזה בגללו והוא ייעלב".
***
למחרת:
כבר בהפסקה הראשונה ניגש ילד ומבקש לדבר עם המלמד בפרטיות. טוב. השניים פונים לפינה דיסקרטית ושקטה והילד מתלונן שבהחלפת המקומות הושיבו אותו ליד ילד פלוני, אבל נודף ממנו ריח ממש לא נעים - וליתר דיוק: ממש בלתי נסבל!
המתלונן הפעם הוא לא הילד של אתמול, אלא הילד שישב בצד השני של פלוני (אודותיו התלוננו). גם הוא חשב כבר להתלונן אתמול, אך החליט לדחות זאת להיום על מנת "שפלוני לא יבין שזה בגללו והוא ייעלב"...
שמח המלמד על העובדה שהילדים בכיתתו כה רגישים לזולת, והודיע להם שהוא יטפל בבעיה.
אבל איך, בעצם, מטפלים בבעיה רגישה שכזו?!
ההתפתחות הגיעה מהר מהצפוי...
***
למחרת בבוקר:
עודו תקוע בפקק-תנועה מתקשר המלמד למפקח. מודיע לו שהוא מאחר ברבע שעה ומבקש ממנו להיכנס לכיתה במקומו ולהושיב את התלמידים להתפלל.
בפועל הוא מאחר בחמש דקות בלבד, ובהגיעו עוד מספיק לקלוט את המפקח בקצה המסדרון.
נכנס לכיתה וסירחון נורא ואיום מקדם את פניו. כל הילדים מתרוצצים, הופכים את התיקים שלהם, חופרים בתאים, מחפשים מתחת השולחנות - ומספרים: הרגע היה המפקח בכיתה ואמר
שישנן שלוש אופציות למקורו של הריח: שוקו מקולקל, חתול מת או עכבר מת - עלינו להפוך את הכיתה עד שנמצא את המקור!
ברגע שנגלה אותו נודיע לו והוא יזעיק את המנקה לטפל בבעיה...
"אי אפשר להתפלל בריח שכזה" קבע המפקח.
***
ושוב: ילד ניגש ומבקש לדבר עם המלמד בפרטיות. כן. זה היה הילד של אתמול. הוא מעדכן: "הרבי! כולם יודעים שמקור הריח הוא פלוני, הם רק עושים הצגה כדי לשמור על כבודו".
מצויד ב"מידע הזהב" החלו גלגלי-מוחו של המלמד לנוע במהירות.
חלון הזמן שעומד בפניו קצר מאוד. הילדים הצדיקים הטהורים, עושים הכל על מנת לשמור על כבודו של פלוני - אבל כמה זמן יכולה ההצגה להימשך? די בכישלון אחד קטן וכבודו הופך למרמס חלילה!
לא יאמן כי יסופר: כיתה שלימה של ילדים עורכת הצגה למען הזולת, וכל זאת בלא לתאם את הפעולה אחד עם השני, כאיש אחד בלב אחד, מי כעמך ישראל!
בינתיים מצליח המלמד להמציא תואנה כדי להוציא את הילד מהכיתה. "אבא התקשר אליך"... זה לא היה שקר. זה היה נכון.
אביו של הילד חיפש אותו – אבל זה היה רק בגלל שהמלמד הספיק לעדכן את האבא בשיא המהירות במתרחש ולבקש ממנו להגיע בדחיפות לחלץ את הילד.
***
ומה התברר בסוף?
הילד סבל מפטרייה מסוימת ברגל שמפיצה ריח נוראי. לא. לא הפטריות הרגילות שכולנו מכירים - אלא פטריה שמפיצה ריח מסוג שאי אפשר לעמוד מולו. באחריות.
הילד טופל בתרופה המתאימה והכל הפך לנחלת ההיסטוריה.
כבודו ניצל. אישיותו לא חטפה מכה שלא ברור אם ניתן להתאושש ממנה. כפסע היה בינו לבין הסטיגמה "המסריח". חס ושלום!
כאשר עודכן המפקח בסיפור החליט לתגמל את ילדי הכיתה בפרס ראוי, אך הילדים הציבו "תנאי": שגם פלוני יהיה בין המתוגמלים ושהוא לעולם לא יחלום שיש קשר בין הפרס למשהו שהתרחש איתו.
ללא ספק: סיפור עם ריח גן-עדן!
