ילד עם 'לב זהב' השכיל לרומם ילד מרושל ומסכן ולהכניס אותו למרכז החברה

המוכר במכולת הוא יהודי שעדיין איננו שומר תורה ומצוות. כאשר היינו בחנות שיתף אותו הילד בסיפור של נתי לפרטי- פרטים.

בתגובה פרץ המוכר בבכי מר, כמו ילד קטן, וסיפר: 'גדלתי כמו החבר שלך נתי עד גיל 20! חבל שבכיתה שלי לא היו ילדים שומרי תורה ומצוות ועם לב כמו שלך אשר יכלו להציל אותי!'

מרוב התרגשות החליט המוכר לתת מתנה לילד, אך הוא ידע שאנחנו ההורים לא נוותר על הזכות שלנו להעניק לו מתנה בעצמנו.

ברצוני לשתף את הקוראים הנכבדים בסיפור שאירע עם הילד שלנו. הוא בסך הכל בן 6 אבל למרות גילו הצעיר הצליח ללמד אותנו משהו.

הוא כבר לומד כמובן בתלמוד-תורה. יום אחד חזר הביתה וסיפר שלאחד הילדים בכיתה אין חברים. ולא עוד, אלא הרבה ילדים צוחקים עליו. דבר מצוי, לצערנו.

אך גם בימים הבאים הדבר חזר על עצמו. הילד מספר איך פוגעים באותו ילד, אומרים לו שהוא לא נקי וכדו'. בקיצור, סיפור של קרבן-חברתי.

כיון שכן ניצלנו את ההזדמנות לשוחח עם הילד על מעלת הדאגה לחבר, ועל ענייני "בין אדם לחבירו". אינו דומה הדבר כאשר לומדים נושא "תיאורטי", לעומת דבר מעשי עד מאוד!

כבר למחרת חוזר הילד ובפיו זמירות חדשות, ואופטימיות: הוא ניגש מיזמתו לילד ה"נרדף" - נקרא לו 'נתי' (שם-בדוי) לצורך הענין - והציע לו ללכת ביחד לשטוף את הפנים. הוא גם הסביר לו שזה חשוב שכל החברים יהיו נקיים.

באותו יום, כאשר יצאו להפסקה טרח הילד שלנו "לתפוס" את ה"בימבה" הכי טובה והכי מבוקשת. אבל הוא לא לקח אותה לעצמו, אלא מסר אותה לנתי והציע לו לנסוע וליהנות בחצר ביחד.

***

לא יאמן. ילד קטן עם תפיסה כל-כך בוגרת. בדרך-כלל ילדים בגיל הזה מתקשים לסגל לעצמם תפיסה סביבתית, להבחין בזולת וכו'. בגיל צעיר הם עסוקים עם עצמם - הזמן והניסיון מלמדים אותם להציץ החוצה לכיוון הזולת. אבל כאן ילד בגיל 6 בלבד קלט שהאחריות מוטלת עליו: לשבור את הבידוד החברתי שנכפה על אחד הילדים בכיתה, והוא יזם בעקביות פעולות שיגרמו לכך.

ולא עוד אלא שהדברים נעשו בחכמה.

אין ספק: יש לו לב גדול וטוב!

וכך, מידי יום ביומו, חזר הילד וסיפר איך הוא שיתף את נתי במשחק כזה או אחר.

כעבור שבועיים חזר הילד הביתה והכריז בהתרגשות: "נתי נהיה מלך-הכיתה!" מסתבר שרצף הפעולות במטרה לשתף את נתי במשחקים ו"לדחוף אותו קדימה" גרמו לכך ששאר ילדי הכיתה התחילו להסתכל על נתי באור-אחר. הזלזול בו פסק, ולאט לאט גם התחילו לכבד אותו ולהבחין במעלותיו!

תגידו אתם; האם התערבות המחנך, או איש צוות אחר, היה מסוגל להשיג תוצאות טובות יותר? הייתה לו לנתי סייעתא- דשמיא לא רגילה שעלה בדעתו של ילד בן 6 לחלץ אותו ממיצר, וליזום עבורו שורת פעולות שהעמידו אותו על דרך-המלך.

***

כאן ההזדמנות להזכיר ולהדגיש עד כמה "חרם חברתי" שמצוי לפעמים בקרב ילדים הוא דורסני והרסני. ומי יודע לספור כמה אנשים לא הצליחו בחיים, בגלל הטראומה של חרם שעבר עליהם בילדותם.

כן. תשאלו מומחים והם יאמרו לכם שזה יוצר בנפש לא פחות מאשר טראומה!

***

ובחזרה לסיפור:

התרגשנו מאוד לשמוע מהילד את ה'הפי-אנד' (הסיום הטוב) של הסיפור שהיה בתחילתו כה עצוב. הערכנו את השקעתו וטוב-ליבו, ציידנו אותו בסכום כסף ושלחנו אותו למכולת השכונתית כדי לקנות "ממתק מיוחד - לילד מיוחד - עם מידות כאלו מיוחדות!"

נציין כאן שאנו מתגוררים בשכונה "מתחרדת". לעת-עתה אנחנו מהמשפחות החרדיות הבודדות בשכונה. לאחר מחשבה החלטתי ללכת איתו למכולת, כדי שיקבל את מלוא תשומת הלב שבהחלט מגיעה לו. 

המוכר במכולת הוא יהודי שעדיין איננו שומר תורה ומצוות. כאשר היינו בחנות שיתף אותו הילד בסיפור של נתי לפרטי- פרטים.

בתגובה פרץ המוכר בבכי מר, כמו ילד קטן, וסיפר: 'גדלתי כמו החבר שלך נתי עד גיל 20! חבל שבכיתה שלי לא היו ילדים שומרי תורה ומצוות ועם לב כמו שלך אשר יכלו להציל אותי!'

מרוב התרגשות החליט המוכר לתת מתנה לילד, אך הוא ידע שאנחנו ההורים לא נוותר על הזכות שלנו להעניק לו מתנה בעצמנו.

כך זכה הילד בשתי מתנות.

ובעוד מתנה: כל הצלחתו של נתי בחיים, תיזקף תמיד לזכותו!

(גל' איש לרעהו)