חלק ניכר מכיתה שעדיין לא התארסו, חקרו ובררו על מורה שנפגעה מהם, לאחר בקשת המחילה התחיל זרם שידוכים
היה קל מאוד להיזכר: הכיתה שלה בבית הספר היסודי הייתה מורכבת מבנות מלאות מרץ, שלא תמיד נותב לכיוון חיובי...
הפגיעות וההצקות בין כתלי הכיתה היו רבות. לא מעט מורות היו יוצאות מהכיתה מושפלות, וגם הבנות בשוליים סבלו לא מעט. אף הייתה מורה ספציפית שפוטרה בסוף שנה עקב חוסר שליטה בכיתתן.
הזיכרונות הללו הדליקו נורה אדומה: רגע; אז מה קורה עם שאר בנות הכיתה?
בירור מהיר העלה תוצאה זהה ולא מפתיעה: רוב רובה של הכיתה עדיין לא מצאה את זיווגה.
נשמח מאוד שתפרסמו את הסיפור שלנו. גם בגלל שיש בו משום חיזוק לרבים, וגם בגלל שהבטחנו לפרסם! טשטשנו פרטים מזהים, אך זאת מבלי לפגוע באמיתות הסיפור עצמו.
***
קרובת משפחה שלנו הגיעה לפרקה. בשעה טובה. מי שכבר בענין מכיר את ההתרגשות המהולה במתח קל, נוכח התקופה החדשה - והטיקט החדש "בשידוכים". בתחילת תקופת השידוכים יכול כל אחד לאחל/לדמיין לעצמו כל מה שהוא רוצה, אך לא פעם באה המציאות וטופחת על פניו.
זה מה שקרה אצלה. הזמן חלף והלך, והשידוך המיוחל לא נמצא. מאחר ובמשפחה מודגש מאוד נושא "בין אדם לחבירו", החלו לבדוק האם נגרמה פעם פגיעה כלשהיא שמעכבת היום את הישועה? שמונעת את צינור השפע להיפתח? זה היה הלך המחשבה הראשון נוכח המתרחש.
***
היה קל מאוד להיזכר:
הכיתה שלה בבית הספר היסודי הייתה מורכבת מבנות מלאות מרץ, שלא תמיד נותב לכיוון חיובי...
הפגיעות וההצקות בין כתלי הכיתה היו רבות. לא מעט מורות היו יוצאות מהכיתה מושפלות, וגם הבנות בשוליים סבלו לא מעט. אף הייתה מורה ספציפית שפוטרה בסוף שנה עקב חוסר שליטה בכיתתן.
הזיכרונות הללו הדליקו נורה אדומה: רגע; אז מה קורה עם שאר בנות הכיתה?
בירור מהיר העלה תוצאה זהה ולא מפתיעה: רוב רובה של הכיתה עדיין לא מצאה את זיווגה.
***
כאן החל תהליך התיקון. היא לא התעצלה, גם וויתרה על כבודה, והרימה טלפונים למורות שזכרה שנפגעו ממנה במיוחד. וכמובן - למורה שהתנהגות הבנות גרמה לפיטוריה. אחת המורות התקשתה מאוד לסלוח. לאחר הפצרות אמרה שהיא סולחת, אך ביקשה בכנות לחזור אליה בעוד כמה ימים.
עד אז תשתדל למחות מהלב כל כתם של פגיעה, וסליחתה תהיה אמיתית.
כעבור שבוע היא חזרה אל המורה שסיפרה לה דבר מדהים: היו לי בבית בן ובת מבוגרים. שניהם היו בתהליך של שידוך, אך מניסיון העבר כבר ידענו שקשה לתלות ציפיות מוגזמות כל עוד הצלחת לא נשברה. אמנם, במהלך השבוע הזה בו עבדתי על מידותי למחות מן הלב כל זכר של קפידא - גם הבן וגם הבת התארסו!!!
העבודה המשיכה: עוד מורה, עוד מחילה, עוד כתם שחור שנמחה ונמחק מן הלב. במסגרת הטלפונים לא שכחה גם בנות מן השוליים שנפגעו, ואף אספה כסף כדי לקנות מתנת פיוס למורה שפוטרה בשעתו.
התהליך הלך והתקדם, ובמקביל - בנות מן הכיתה החלו להתארס.
הסיפור הסתיים סמוך ליום-כיפור, כאשר בקשת המחילה האחרונה הגיעה למקומה הטוב והשאירה לבבות נקיים.
ועוד באותו שבוע - זכתה לסגור שידוך!
