ופתאום דפיקות בדלת. בפתח עמד השליח וחבילה בידו

הבוקר עלה, וככל שהתקרב הערב גבר כאב ליבו של רבי יוסף-אשר על שלא יוכל לקיים את המצווה בהידור, כמנהגו, גם בערבי החג האחרים. ופתאום דפיקות בדלת. בפתח עמד השליח וחבילה בידו. ליבו של רבי יוסף-אשר רטט מהתרגשות כאשר פתח את החבילה וראה את קופסת השמן שהגיעה אליו כמו מן השמיים. שמחתו הרקיעה שחקים והבית כולו צהל.
בזריזות ניגש להדלקת הנרות. הפעם אמר את ברכת "שעשה ניסים לאבותינו" ברגשות הודיה כפולים, על שזכה לקיים את הדלקת הנרות בהידור גם בימים טרופים אלה, ימי זעם וחורבן. רבי יוסף-אשר שר בהתלהבות ובדבקות את זמירות החנוכה ופיו מלא מילות שבח והודיה לה' יתברך.
נר ראשון של חנוכה. בידיים רועדות נטל רבי יוסף-אשר פולק את בקבוקון השמן היחיד ששמר בעליית הגג בביתו, ושפך את תכולתו לתוך הכוסית השקופה. נראה שזה יהיה הערב היחיד שבו יוכל להדליק נרות חנוכה בהידור.
רבי יוסף-אשר היה רבה של העיר ורפלט, בצפון מזרחה של הונגריה. אישיותו המיוחדת משכה אליו בחורים שחשקו בתורה. הישיבה שבראשה עמד מנתה כמאה תלמידים. אהבתו ומסירותו לתלמידיו היו מן המפורסמות. הוא החדיר בהם במסירות גדולה תורה ויראת שמיים, וגם היה להם לאב דואג והשתדל לעקוב אחר צורכיהם החומריים והרוחניים.
באותה מידת אהבה גמלו התלמידים לרבם. הם העריכו מאוד את רבם הנערץ, והשתדלו להיטיב עימו על כל מה שעשה למענם.
מאז עמד על דעתו הקפיד רבי יוסף-אשר להדר בקיום מצוות נרות החנוכה, ולהדליק את הנרות בשמן זית בלבד. ואולם באותם ימים התקדרו שמי אירופה. קהילות שלמות נעקרו מבתיהן ושולחו למשרפות, וגלי החורבן שטפו במהירות מדינה אחר מדינה.
כבר בראשיתה של שנת תש"ד היה רבי יוסף-אשר מוטרד מהשאלה מנין ישיג שמן זית לחנוכה. בשל המלחמה שרר מחסור חמור במוצרי יסוד בסיסיים, ושמן זית לא היה אפשר להשיג כלל. המחשבה כי תימנע ממנו האפשרות לקיים את המצווה בהידור, טרדה את מנוחתו.
מאמצים עילאיים עשה בניסיון להשיג את השמן. הוא היה מוכן לשלם תמורתו כל סכום שיהיה, אך לשווא. רבי יוסף-אשר התנחם בעובדה כי נותר בידו בקבוקון של שמן זית מהשנה הקודמת, אבל הוא הספיק לנר אחד, של הלילה הראשון בלבד.
הדאגה כיצד ינהג בימים הבאים של החג העכירה את רוחו. הייתכן שמפני מצוקת השעה ייאלץ לוותר על מנהגו? הוא ניסה לחזק את עצמו במחשבה בכיוון השני: "עליי להודות להשם יתברך שזיכני גם בצוק העיתים הנורא הזה להדליק בשמן זית לפחות בערב הראשון של חנוכה. הלוא דבר הוא!".
באותם ימים שהה באחת העיירות בהונגריה תלמידו הנאמן, ר' זלמן ניימן. הוא הכיר היטב את רבו וזכר עד כמה היה מהדר במצוות, וכיצד ניגש בחרדת קודש להדליק את נרות השמן בחנוכייה.
ניימן היה מודע למחסור החמור בשמן זית. כיצד יצליח מורי ורבי להשיג שמן זית להדלקת נרות החנוכה? טרדה גם אותו המחשבה. הוא העלה בעיני רוחו את שמחתו של רבו אם יזכה לקבל שמן זית מהודר, והחליט לנסות את כוחו.
בדרך נס הצליח להשיג יום לפני החג קופסת שמן זית מהודר, שיספיק לכל ימי החג. את ההצלחה תלה לגמרי בזכותו של רבו. כעת עמד לפני האתגר המרכזי והקשה ביותר – כיצד להעביר את השמן לרבו.
בדרכים אורבות הסכנות בכל פינה, ובכלל, על היהודים נאסר לנוע ממקום למקום. והשעה כבר דוחקת ומחר בערב מדליקים את נרות החנוכה!
ניימן לא הרים ידיים, ובדרך פלאית מצא שליח שיצא לאזור ורפלט. תמורת סכום הגון נעתר הלה לעצור בביתו של רבי יוסף-אשר, ולמסור לידו את החבילה.
רק דבר אחד העיב את שמחתו של ניימן על מציאת השמן וההצלחה בשיגורו לוורפלט: הוא ידע כי השמן יגיע לרבו רק בערב השני של החג. אבל הוא התנחם בכך שלפחות מהערב השני והלאה יוכל רבו לקיים את המצווה בהידור.
ליל נר ראשון של חנוכה. רבי יוסף-אשר ניגש ברטט אל החנוכייה והשמש בידו. בהתרגשות ובדבקות בירך את שלוש הברכות. כשאמר "שעשה ניסים לאבותינו", עברה בראשו המחשבה כי העובדה שלפחות בלילה הראשון מתאפשר לו להדליק בשמן זית – היא נס.
הבוקר עלה, וככל שהתקרב הערב גבר כאב ליבו של רבי יוסף-אשר על שלא יוכל לקיים את המצווה בהידור, כמנהגו, גם בערבי החג האחרים. ופתאום דפיקות בדלת. בפתח עמד השליח וחבילה בידו. ליבו של רבי יוסף-אשר רטט מהתרגשות כאשר פתח את החבילה וראה את קופסת השמן שהגיעה אליו כמו מן השמיים. שמחתו הרקיעה שחקים והבית כולו צהל.
בזריזות ניגש להדלקת הנרות. הפעם אמר את ברכת "שעשה ניסים לאבותינו" ברגשות הודיה כפולים, על שזכה לקיים את הדלקת הנרות בהידור גם בימים טרופים אלה, ימי זעם וחורבן. רבי יוסף-אשר שר בהתלהבות ובדבקות את זמירות החנוכה ופיו מלא מילות שבח והודיה לה' יתברך.
למרבה הצער, כמה חודשים אחר-כך, בכ"ז באייר תש"ד, עלתה נשמתו של יוסף-אשר הי"ד בסערה השמיימה, במחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו. תלמידו, ר' זלמן ניימן, ניצל מהתופת והתגורר בציריך שבשווייץ.