ואלה המשפטים: במה ניחם מרן הגר"ח שמואלביץ אברך שבתו היחידה נפטרה ל"ע, והסוף הטוב שנולדה לו עשרה ילדים:
אמר לו רבי חיים: "הוא היה מפורק לגמרי מרוב צער. אילו היה רואה אותי בוכה ומצטער, היה הדבר מעצים אצלו את התחושות. הוא היה מרגיש, שאם אפילו אני בכיתי ולא ידעתי מה לומר, סימן שהאסון הוא באמת נורא. לא רציתי להוסיף לו צער ברגעים הקשים האלו!"
עמד הרב סילבר והשתומם מן השליטה ברגשות. התפרצות בכי כתוצאה מאסון נורא היא לכאורה בלתי נשלטת. כמה כואב לרב לשמוע על טרגדיה כה קשה שאירעה לאחד מתלמידיו הקרובים! אך רבי חיים לא נתן לצער מקום כשבאופן שכלי היה צריך לעצור אותו!...
ככל שאדם מרומם יותר כך הוא מצליח לשלוט במעשיו, ולקחת בחשבון מראש את כל ההשלכות היוצאות מהם, כך שלא תצא חלילה תקלה תחת ידו, ולא יגרם לאף יהודי צער או עגמת נפש.
הרב סילבר שליט"א, ראש ישיבת דרך חכמה, סיפר כי בצעירותו למד בחברותא עם הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר. באחד הימים, במהלך הלימוד המשותף, נכנס אל רבי חיים אחד האברכים בישיבת מיר, כשהוא שבור ורצוץ, וסיפר כי בתו היחידה של גיסו – שגם הוא אברך בישיבת מיר ותלמידו של רבי חיים – חלתה בחיידק הטורף.
צער גדול מילא את החדר. לא הייתה זו רק בת יחידה. היא נולדה להוריה לאחר שמונה שנות ציפייה, אחרי טיפולים מסובכים, והייתה מחמד עיניהם, ופתאום אסון שכזה! סכנת חיים שתוך יום אפשר למות ממנה!
רבי חיים אמר מיד: "אנחנו נתחזק בלימוד, והלימוד יהיה לרפואתה".
אך האברך פרץ בבכי: "זה כבר אחרי הכל... לפני זמן קצר היא נפטרה".
התבונן רבי חיים בגיס הממרר בבכי ואמר: לך כעת לגיסך ותגיד לו ששלחתי אותך לומר את הדברים הבאים. כשלאדם יש הרבה כסף, והוא מחפש מה לעשות בו, עומדות לפניו שתי אפשרויות. האפשרות האחת היא להלוות אותו לאדם עני. אפשרות זו תזכה אותו במצוות חסד גדולה ביותר, אך מאידך קיים בה סיכון, שכן יתכן שכספו לא יחזור אליו. האפשרות השנייה שעומדת לפניו היא להפקיד אותו אצל אדם עשיר שיעשה בו עסקים. כאן מרבית הסיכויים שהכסף יחזור אליו, אך עלולה להיות כאן בעיה של ריבית וגם את מצוות חסד הוא מפסיד. יש רק אחד שאפשר להשקיע אצלו ולהיות בטוחים מכל הבחינות – גם זוכים במצוה וגם מקבלים את ההשקעה בריבית דריבית: אצל הקב"ה.
לך אמור לגיסך: הקב"ה נתן לך בת, וכעת הוא לקח אותה בחזרה. ה' נתן וה' לקח. אבל כשמשקיעים אצל הקב"ה מותר לקבל החזר בריבית דריבית. תקבל את הגזירה באמונה ואל תתלונן על כך, והקב"ה יחזיר לך בריבית דריבית על כך!
האברך יצא לעבר בית גיסו, כדי למלא את השליחות שהוטלה עליו. רק נסגרה הדלת אחרי גבו, ורבי חיים פרץ בבכי נורא על האסון.
שאל הרב סילבר: "מפני מה בוכה הרב רק כעת? מדוע לא בכה קודם לכן?"
אמר לו רבי חיים: "הוא היה מפורק לגמרי מרוב צער. אילו היה רואה אותי בוכה ומצטער, היה הדבר מעצים אצלו את התחושות. הוא היה מרגיש, שאם אפילו אני בכיתי ולא ידעתי מה לומר, סימן שהאסון הוא באמת נורא. לא רציתי להוסיף לו צער ברגעים הקשים האלו!"
עמד הרב סילבר והשתומם מן השליטה ברגשות. התפרצות בכי כתוצאה מאסון נורא היא לכאורה בלתי נשלטת. כמה כואב לרב לשמוע על טרגדיה כה קשה שאירעה לאחד מתלמידיו הקרובים! אך רבי חיים לא נתן לצער מקום כשבאופן שכלי היה צריך לעצור אותו!...
בשולי הסיפור הוסיף, כי באורח פלא נולדו לאותו אב שכול עשרה ילדים נוספים!
את השליטה הזו והמחשבה על השני, שאמורה להקדים כל פעולה, מלמדת אותנו התורה הקדושה בפרשת משפטים, שהיא הראשונה שנבחרה להיאמר לישראל לאחר מתן תורה.
הרוממות הגדולה שהגיעו אליה במעמד הנורא של מתן תורה – תכליתה להביא את האדם למחשבה אמיתית על הזולת, ולשקילת כל מעשיו באמת המידה שציוונו הקב"ה בתורתו.
