וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ: איך נעלמו יסורי הרבי מליל שבת קודש עד לשבת בבוקר, הסגולה הטמונה בפסוקי התורה הסכיתו ושמעו:
חצי יממה חולפת, שבת בבוקר עלתה ובאה.
הרבי כדרכו משכים קום לאמירת ספר התהלים לפני התפילה. תפילת מוסף של שבת קודש מסתיימת הרבי מתיישב לסעודת צפרא דשבתא, והנה להפתעת כולם הרבי מקדש על היין, נוטל ידיו וטועם כאחד האדם מהחלות, הדגים, ושאר מאכלי השבת המקודשים מדור דור.
איש אינו מרהיב לשאול, אך השאלה תלויה ומרחפת באוויר מאליה. איך קרה הנס ?לאן נעלמו ייסורי המעיים שמנעו מהרבי רק אמש לטעום כמעט לחלוטין ממאכלי השבת? להפתעת כולם, הרי זה הרבי עצמו שפותח בסיפור.
ליל שבת קודש בהיכלו של הרבי הגה"ק בעל ה'אמרי סופר' מערלוי זי"ע - - -
הרבי ניצב בראש השולחן, גביע הקידוש אחוז בידו, פניו מבהיקות כשמש בצהרים, עיניו
בוערות כשתי שלהבות. "ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זיכרון למעשה בראשית", מתלקחות התיבות מפיו כלפידים, רסיסי דמעות כיהלומים נושרים מעיניו.
הקידוש מסתיים, הרבי נוטל ידיו, מברך המוציא. כמה דקות לאחר תחילת הסעודה מבחינים חדי עין שמשהו אינו כרגיל, הרבי כמעט אינו טועם מאומה. בקושי טועם כזית מהחלה, טעימה פורתא מהדגים ותו לא. מקורביו של הרבי הנמצאים בסוד העניינים, מבינים מיד מה הסיבה.
כבר כמה ימים שהרבי סובל מזיהום חריף ברגלו. כתוצאה מכך הוא נאלץ ליטול אנטיביוטיקה חזקה לדכא את החיידק, אך כבר אמרו חז"ל 'דמעלי להאי קשה להאי', כלומר, תרופה המועילה לדבר אחד - עשויה לעורר תגובה קשה בתחום אחר. התרופה שנוטל רבינו עבור הרגל גרמה לו לכיב במעיים ('אולקוס') כל דבר מאכל המוכנס לפיו גורם לו ייסורים נוראים, וכך נמשכת הסעודה כשלמגינת ליבם של המסובים הרבי יושב שרוי בצום כמעט מוחלט, אינו מסוגל לטעום ממאכלי השבת שקדושתם כה שגבה בעיניו.
"אחד הצדיקים", סח פעם רבינו בשולחנו הטהור בליל שבת קודש, "התבטא על עצמו: הלוואי והייתי זוכה להרגיש בדגים של שבת, ה'געפילטע פיש', את הטעם שהרגיש בהם הגרף פוטוצקי הי"ד. "וסיפר אותו צדיק שהגרף פוטוצקי, גר הצדק, בטרם הוציאוהו להורג על קידוש ה ',פנה לאמו וניסה לנחם אותה, וכה אמר לה: 'חבל, אמא, שאינך מבינה את התענוג הגדול שאני חש בכל רגע שאני חי כיהודי, אפילו בטעם שאני מרגיש באכילת ה'געפילטע פיש' בשבת אין לך שום מושג".
והיה הרבי מערלוי מוסיף ואומר: "הגרף פוטוצקי אכן הרגיש תענוג גדול באכילת הגעפילטע פיש, אבל מדוע ביקש גם אותו צדיק להרגיש טעם באכילת הדגים, מה העניין בכך?"
ואז התלהב וקרא בקול רם: ''ווייל די טעם פון מאכלי שבת קודש איז כולו מזון רוחני כולו מזון הנשמה - כי הטעם של מאכלי שבת כולו מזון רוחני, כולו מזון הנשמה"... אך כעת, כאמור, לנוכח מצבו הבריאותי המורכב, נבצרה מרבינו עבודת קודש רוחנית זו שמאכלי שבת קודש שמה.
חצי יממה חולפת, שבת בבוקר עלתה ובאה.
הרבי כדרכו משכים קום לאמירת ספר התהלים לפני התפילה. תפילת מוסף של שבת קודש מסתיימת הרבי מתיישב לסעודת צפרא דשבתא, והנה להפתעת כולם הרבי מקדש על היין, נוטל ידיו וטועם כאחד האדם מהחלות, הדגים, ושאר מאכלי השבת המקודשים מדור דור.
איש אינו מרהיב לשאול, אך השאלה תלויה ומרחפת באוויר מאליה. איך קרה הנס ?לאן נעלמו ייסורי המעיים שמנעו מהרבי רק אמש לטעום כמעט לחלוטין ממאכלי השבת? להפתעת כולם, הרי זה הרבי עצמו שפותח בסיפור.
אווירה קדושה שררה בחדרו של הרב הקדוש ר' יעקב יוסף מסקווירא זי"ע (בחצה"ק סקווירא מסופר המעשה הזה על אחד מצדיקי השושלת הקודמים, אך רבינו סיפרו על האדמו"ר האחרון ר' יעקב יוסף, אליו היה מקושר ודבוק בכבלי הערצה והתבטלות). "רבי", נשמע קולו של החסיד הניצב מעבר לשולחן, "המצב שלי אינו פשוט, זקוק אני לרפואה שלימה".
הדובר היה אחד מחסידי סקווירא של"ע בריאותו הידרדרה, כעת הוא הגיע להזכיר עצמו לפני מורו ורבו שיבקש עבורו רפואה שלימה.
"תבוא אלינו לשבת קודש" נשמע קולו של הרבי מסקווירא, לאחר רגעים ארוכים של שרעפי קודש. כאומר, תבוא לשבת ובעז"ה יהיה לך הדבר לישועה ולרפואה. רגע של שקט טמיר, החסיד מטה אוזן בדריכות, והצדיק מוסיף, כחוכך בדעתו, "לאיזה שבת כדאי שתבוא?"...
"אולי כדאי שתגיע ל'שבת שירה' המסוגלת לרפואה, שהרי בפרשה זו כתוב הפסוק 'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך".
"לא", נשמע קולו של הצדיק, "אין זה כדאי, אמנם בפסוק זה יש הבטחה לרפואה, אבל הפסוק גם מציב תנאים כלל לא פשוטים להבטחה זו, שהרי מה כתוב קודם? 'אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך והישר בעיניו תעשה וגו', נו, וכי מי יכול להעיד על עצמו שאכן זוכה הוא לעשות רק את הישר בעיני ה'...'' "ואולי תגיע לשבת קודש פרשת יתרו, שבת קבלת התורה?" ממשיך הצדיק, "בפרשה זו הרי כתוב על מעמד מתן תורה שסגולתו גדולה לרפואה, כפי שמצאנו שבשעתו, כשניתנה תורה, נתרפאו כל הבעלי מומים, כל החולים נתרפאו, והקריאה מעוררת את הזמן.
"לא", נשמע שוב קולו של הצדיק, "גם זה אינו כדאי, שהרי כדי לזכות להבטחה זו של 'כל החולים נתרפאו' צריך האדם להגיע לידי 'קבלת התורה', לקבל את התורה בשלימות, וגם זו דרגה לא פשוטה בכלל.
"יודע אתה מה", פנה אליו בסוף הרבי מסקווירא, "תבוא לשבת קודש פרשת משפטים, שכן בפרשה זו כתוב הפסוק 'רק שבתו ייתן ורפוא ירפא' (על פסוק זה אמרו חז"ל 'מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא".
והרמז בפסוק זה הוא ש'רק שבתו יתן', שבתו – שבת, כלומר די בזכות 'שבת קודש' כשלעצמה כדי להמליץ טוב על יהודי שיזכה לרפואה שלימה, 'ורפא ירפא' - ללא שום תנאים נוספים...
החסיד שומע את הדברים בהתרגשות וכמובן ממלא את ההוראה. בערב שבת קודש
פרשת משפטים עומדות רגליו בחצר הקודש סקווירא, הוא עושה שם את כל השבת בצלו של הצדיק, וככל היוצא מפיו נעשה, היהודי זוכה לרפואה שלימה שלא כדרך הטבע. את כל הסיפור המופלא הזה מספר הרבי ה'אמרי סופר' מערלוי זי"ע בשולחנו הטהור, ומפטיר באמונת צדיקים מעוררת לב:
הרי נמצאים אנו כעת בפרשת משפטים, נזכרתי היום ממעשה מופלא זה ובעת קריאת התורה כשקראו את הפסוקים 'רק שבתו יתן ורפא ירפא' כיוונתי בעומק ליבי בתיבות אלו, ביקשתי שבזכות כוחה של שבת קודש אזכה לרפואה שלימה, כדברי הרב הקדוש מסקווירא. ועיניכם הרואות, סיים רבינו בענוותו, כפי שאתם רואים גם אני נושעתי בזכות השבת קודש בלבד, ומיד לאחר התפילה יכולתי לאכול מאכלי שבת קודש בלי ייסורים.
חולפות עוד כמה שעות. מוצאי שבת קודש, רבינו ה'אמרי סופר' מבדיל על הכוס ולאחר מכן פונה הוא למקורביו, כשנהרה שפוכה על פניו. "כשיצאתי היום, בשבת אחר הצהרים מביתי לתפילת מנחה של שבת, נוכחתי כי עדיין קשה עליי ההליכה מחמת הזיהום שברגל. אך פתאום, תוך כדי הליכה כואבת, עצרתי וחשבתי לעצמי, הרי הפסוק 'רק שבתו יתן ורפא ירפא' לא נאמר רק על כאבי המעיים בלבד, אלא רפואה שלימה בכל הגוף טמונה בו, אם כן בדין הוא שגם כאבי הרגל יחלפו... ואכן מיד לאחר שעלתה בלבי מחשבה זו נעלמו – פגו גם כאבי הרגל והמשכתי ללכת ללא שום קושי.
***
לא הייתה זו הפעם היחידה בה הגנה השבת על הרבי מערלוי זי"ע מייסורי הגוף. שנים לאחר מכן, בערוב ימיו של רבינו, כשגילו חצה כבר את שנת התשעים, אירע פעם ובעיצומה של שבת קודש החל רבינו לסבול מכאבי שיניים חזקים. שעה קלה לאחר צאת השבת ביקש רבינו לערוך 'התרת נדרים' והסביר כי זה שנים נוהג הוא הידור בעצמו להוסיף מן הקודש על החול - להוציא את השבת רק תשעים ואחת דקות לאחר השקיעה.
"אך כעת" סיים רבינו, "בגלל הכאבים העזים, ברצוני להתיר לעצמי להוציא את השבת כחמישים דקות לאחר השקיעה כדי לנסוע מיד לבית רפואה - לקבלת עזרה ראשונה".
והנה, להפתעת המשמשים בקודש, כעבור כמה דקות נמלך רבינו והחליט להמשיך את השבת עד השעה הרגילה כדרכו תמיד. לאחר מכן הסביר: "לאחר שכבר הוריתי לעצמי היתר להקדים ביציאת השבת, אמרתי לעצמי כי הנה נקרתה לידי הזדמנות פז שאינה מזדמנת בכל יום: לסבול ייסורים בגופי לכבוד שבת מלכתא. "כלום ניתן לשער את גודל הזכות? לסבול ייסורים למען השבת? "החלטתי אפוא שאינני משנה מדרכי, אמתין עד הזמן הקבוע, תשעים ואחת דקות לאחר השקיעה, ורק אז אסע לרופא''.
"וראו זה פלא" סיים רבינו, "מיד כשקיבלתי על עצמי את הדבר חלפו לפתע כאבי השיניים מאליהם... אין זאת" הפטיר רבינו בצחות לשונו, "אלא שהיצר הרע לא מסוגל היה 'לפרגן' לי הנאה וקורת רוח כה גדולה, לסבול למען שמירת שבת קודש".
מקור: שמעתי מפי נכדו הרה"ג רבי משה סופר שליט"א בעמח"ס 'במחיצת זקני'. את הסיפור השני שמע מפי המשב"ק הרה"ח ר' משה שפיצר שליט"א.
