וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב - אֵיטִיב עִמָּךְ: מצא מצלמה יקרה באטובוס, לא התעצל עשה עבודת חקירה שלימה עד שזכה להחזירה לבעליה – באותו יום הוחזר לו מעיל חדש שלא ידע כלל שאיבד
... הסיפור הסתיים? עכשיו הוא רק מתחיל!
באותו יום שהמצלמה הוחזרה, מקבל האברך טלפון 'שלום... האם איבדת מעיל-חורף שנראה כמעט חדש?' לא זכור לו שאבד לו מעיל, אבל מכיוון שעדיין לא ירד גשם אז הוא לא יכול להבטיח... מיהר לחפש בארונות הבית, ומסתבר שהמעיל היקר אכן נעלם.
הוא מתגורר בירושלים, בשכונת 'סנהדריה'. מידי יום הוא יוצא לבני ברק, באוטובוס. באחת הנסיעות, ממש לפני שהוא יורד, הוא מבחין במצלמה שמונחת על המדף ליד הנהג. הוא שואל את הנהג (שאינו מבני ברית): 'של מי המצלמה?' הנהג עונה שמישהו כנראה שכח את זה, והוא צריך להעביר את זה למחלקת אבדות ומציאות. האברך חושב לעצמו: המצלמה היקרה עלולה ללכת לאיבוד שוב, או בדרך למחלקת אבדות ומציאות או במחלקה עצמה. מעבר לשווי של המצלמה עצמה, לפעמים גם יש בה תמונות יקרות ערך שאין להן תחליף. החליט לקחת אותה איתו, ולעשות מאמץ מיוחד לאתר את המאבד.
***
לאחר שירד מהאוטובוס, פתח את המצלמה והתחיל לדפדף. למרות שהיו שם הרבה תמונות משפחתיות - לא זיהה כלום, ולא אף אחד מהמצולמים. המשיך לדפדף עד שהבחין בתמונה של משפחה מצטלמת, כאשר ברקע קיר-בנין עם הכתובת "הרב עובדיה יוסף 19"...
התקשר לקרובי משפחה שבמשרד שלהם יש אפשרות חיפוש במחשב, והם אמרו שכתובת כזו בעיר חרדית יחסית הם מצאו רק בעיר פלונית. מכיון שיש לו קרוב באותה עיר, שלח לו במייל את התמונה - אך הקרוב לא זיהה אותם. אז יש כבר קצה חוט, או קצה קרחון, אבל הוא עדיין כלל לא יודע האם המשפחה הזו אכן מתגוררת באותה עיר או רק ביקרה שם...
***
מכירים את הארונות האלה שיש בכל גן? שורות של מגירות, שעל כל אחת מהן מופיע שמו של ילד אחר. הילדים מניחים שם את ה"עבודות", "יצירות" ו"ציורים" וביום שישי יפתחו את המגרה ויצרפו את האוצרות לדף-קשר... באחת התמונות נראה ארון שכזה. אך מה זה קשור לסיפור?
מיודענו החליט שלא לוותר. גם אם זה יאלץ אותו לאתר "מחט בערמת שחת". מעל המגרות של הארון הנ"ל היו רשומים שמות של ילדים. התקשר לקרוב המשפחה שמתגורר באותה עיר, וביקש ממנו לברר אילו "חדרים" פעילים בעיר. לאחר מכן התקשר לכל 'חיידר' כדי לברר אם יש ילדים בשמות האלו בכיתות הנמוכות אצלם...
בתום חיפוש אינטנסיבי מצא את החיידר המתאים. יצר קשר עם המזכירות, והעביר להם את התמונה המשפחתית מ"הרב עובדיה יוסף 19", והתברר שאכן זו משפחה שגרה בעיר, ויש להם בן באותו חיידר... כך חזרה המצלמה לבעליה - שמאוד שמחו איתה!
***
הסיפור הסתיים? עכשיו הוא רק מתחיל!
באותו יום שהמצלמה הוחזרה, מקבל האברך טלפון 'שלום... האם איבדת מעיל-חורף שנראה כמעט חדש?' לא זכור לו שאבד לו מעיל, אבל מכיוון שעדיין לא ירד גשם אז הוא לא יכול להבטיח... מיהר לחפש בארונות הבית, ומסתבר שהמעיל היקר אכן נעלם.
מה קרה? ביום פורים הוא יצא לכיוון בית הכנסת כשהוא לא "מפוקס" לגמרי... מכיון שהיה קר, התעטף במעיל. בבית הכנסת היה עוד יין, והוא "התחמם" עד שבדרך חזרה הביתה כבר לא נזקק למעיל, או שכלל לא זכר שלקח מעיל... תכל'ס, אחרי פורים התבהר מזג האויר ושוב לא חיפש מעיל. הוא כלל לא היה מודע לכך שאיבד את מעילו!
בקור הראשון של החורף הנוכחי הוא היה אמור לפתוח את הארון ולהיחרד: 'איפה המעיל שלי? לאן הוא נעלם?!' איזה עגמת נפש הייתה לו! ואיזה סיכוי היה שהוא ייזכר ששכח אותו בבית הכנסת בפורים דאשתקד...
והנה, באותו יום, באותו יום(!) שהוא טורח להשיב מצלמה לבעליה, מישהו אחר טורח להחזיר לו המעיל. המוצא "חופר" במעיל, עד שהוא מוצא סימנים שעוזרים לו להגיע לבעליו...
היש לך "מידה כנגד מידה" יותר מזה?
