הרשה לו להשאיר את הסוכה, למרות שחוסם את חלון ביתו, ועוד הוסיף לו 1000 ₪
במצוקתי כי רבה ניגשתי אל השכן ואמרתי לו: 'אתה צודק במאת האחוזים. במאת האחוזים! עלי לפרק את הסוכה, אך יחד עם זאת תרשה לי בבקשה להסביר לך את התועלת העצומה שיש לי מנוכחות הסוכה. אם גם לאחר מכן תבקש שאפרק אותו, כמובן שאעשה זאת באופן מיידי'.
השכן הקשיב למה שאמרתי ו...החליט לוותר!
סיפור 1
אספר לכם את מה שבדידי הוי עובדה - כך פותח שולח הסיפור שיחי' (שמו שמור במערכת).
בחג הסוכות לפני שנתיים (-תשפ"ב), בניתי סוכה בחצר הבנין. לאחר החג רציתי להשאיר את הסוכה עומדת, כדי שתשמש עבורנו בינתיים מעין מחסן (הצפיפות. אתם יודעים). אמנם, הסוכה הסתירה חלון של שכן... כמובן מאליו שהשכן צדק לחלוטין כאשר ביקש לפרק את הסוכה!
במצוקתי כי רבה ניגשתי אל השכן ואמרתי לו: 'אתה צודק במאת האחוזים. במאת האחוזים! עלי לפרק את הסוכה, אך יחד עם זאת תרשה לי בבקשה להסביר לך את התועלת העצומה שיש לי מנוכחות הסוכה. אם גם לאחר מכן תבקש שאפרק אותו, כמובן שאעשה זאת באופן מיידי'.
השכן הקשיב למה שאמרתי ו...החליט לוותר!
***
חשבתם שכבר שמעתם מה זה "שכן טוב"? עדיין לא התחלתם לשמוע!
יום אחד הוא ניגש אלי ואומר שברצונו לתת לי 1,000 ₪ נדהמתי מהרעיון ורציתי להבין מה מסתתר מאחוריו...
לא ארכו הימים והסוד התגלה: השכן הזה החליט לוותר מכל-הלב על ענין הסוכה - אבל מידי פעם התעוררה בליבו, בכל-זאת, תרעומת... כיון שכן קיבל על-עצמו שבלי נדר הוא יעניק לי 1,000 ₪
וכל זאת למה?!
ידוע יסודם של בעלי-המוסר שככל שאתה מעניק יותר, כך אתה גם אוהב יותר. חשב לעצמו השכן: 'אם אעניק לבעל הסוכה סכום כסף משמעותי, ממילא גם התרעומת תישכח מליבי!'
איפה מוצאים אנשים כאלה??? מי כעמך ישראל!
סיפור 2
ישבו להם מספר כפריים יחדיו. וכאשר כפריים יושבים יחדיו מקומו של "המשקה" כמובן לא נפקד...
לא שהם השתכרו, מה פתאום! רק התבשמו מעט. לקראת הכוסית השלישית, כאשר אֵדי האלכוהול של השניים הקודמים החלו להתפשט במוח, פנה כפרי ושאל את חברו: "האם אתה אוהב אותי?" "בוודאי שאני אוהב אותך!" השיב החבר בכנות ומתוך שכנוע פנימי עמוק.
"האם אתה יודע מה חסר לי?!" הוסיף הראשון ושאל. והשני משיב בתימהון: "מאיפה אני יכול לדעת מה חסר לך?!"
"אז אם אתה לא יודע מה חסר לי" - סיכם הראשון את הנושא - "איך אתה טוען שאתה אוהב אותי?!"
לאותה שיחת רעים האזין במקרה הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע. מתוך שיחתם - אמר רבי משה לייב - למדתי את מידת אהבת ישראל בבחינתה האמיתית: לדעת ולהרגיש מה חסר לחבירו!
חידה ידועה שואלת: האם דייג אוהב דגים? התשובה היא כמובן חיובית, אלא שאז צצה לה השאלה הבאה: אם הוא אוהב אותם אז למה הוא עוקר אותם ממקום חיותם, הורג אותם ואוכל אותם?!
התשובה הפשוטה היא שהוא לא אוהב דגים - הוא אוהב את עצמו. ו"עצמו" אוהב לאכול דגים... כלומר, מכיוון שבכוחו של הדג למלא אצלו חסרון מסוים - אם של רעב, ואם של צורך בפרנסה - לפיכך הוא "אוהב" את הדג.
באותה מידה יכול אדם לדמיין שהוא אוהב את חבירו - בו בזמן שהוא בסך הכל אוהב את עצמו. בדיוק כמו הדג גם החבר ממלא לו חסרון מסוים. כיצור חברתי נזקק האדם לְחֶבְרָה, והחבר הוא זה שמספק לו צורך הכרחי זה. לפיכך הוא אוהב את חבירו, אך ככלות הכל זהו מילוי של צורך עצמי.
מתי נבחן האדם אם אהבת ישראל שלו אמיתית? כאשר מטרת החברות להשלים את חסרון הזולת ולא את חסרון עצמו. הוא אשר למד רבי משה לייב מאותו משפט כפרי קצר וחכם: "אם אתה לא יודע מה חסר לי איך אתה טוען שאתה אוהב אותי?!"
