הנר החמישי שהיה קריאת השכמה, סיפור מרגש על בחור שהיה מנותק לגמרי מדרך התורה, וכיצד הזדמנות אחת להדליק נרות חנוכה הובילה אותו לבכי תמרורים ולתשובה שלמה.
בעיצומה של הברכה, החל הנער להשתנק ולבכות בכי תמרורים. הוא בקושי הצליח להוציא מפיו מילה או שתיים, ושוב הציפו אותו דמעות כאב. הוא עמד והתייפח כשנר השמש בידו, הצליח אך בקושי להוציא מפיו את המילים: 'לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה.... שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ...'
כשהגיע לברכת 'שֶׁהֶחֱיָנוּ', תקפו אותו הרהורי תשובה עזים. 'הנה, עם ישראל כולו מדליק הלילה נר חמישי, ואתה מברך עכשיו שהחיינו' – צבט את עצמו, ושוב שבו הדמעות והציפו אותו...
הוא היה בחור צעיר לימים, כאשר נחשף לניסיונות הטמונים בכלי הטכנולוגיה של ימינו. ליבו לא עמד בניסיון, יצרו גבר עליו, והוא שלח יד בנפשו הרוחנית וטעם מפרי העץ המרעיל נשמות. עד מהרה החל להידרדר מדחי אל דחי, עד שהתחבר לחברים שכבר פרקו עול לגמרי. עם זאת, שמר על קשר עם בית הוריו. הוא אמנם כבר לא נראה כמוהם ובוודאי שלא נהג כמוהם, אבל שמר עימם על קשר – שהוביל להזמנתו ל'ערב לביבות' משפחתי, שנערך בלילה החמישי של חנוכה.
הבחור, שכאמור כבר היה מנותק לחלוטין, בקושי ידע כי ימי החנוכה מתקרבים. הוא היה עסוק בחגיגות לקראת סיום השנה האזרחית, רחמנא ליצלן... אולם עתה, משהזכיר לו אביו וציין בפניו כי חשוב לו מאוד לפגוש אותו במסיבת חנוכה המשפחתית, נענה הבחור והופיע למסיבה, כשהוא עוטה על עצמו תלבושת שאיכשהו תסתדר עם מראה אחיו...
הוא נכנס אל המסיבה, התקבל בחיבה, ולפתע אביו קראו הצידה. 'בני יקירי', לחש האב כממתיק סוד, 'אני יודע שלא עשית זאת בלילות האחרונים, ובכל זאת... אני מזמין אותך לסור אתי לחדר צדדי, נניח יחדיו את מנורת החנוכה בחלון, אתן לך חמישה נרות, תברך ותדליק. מצווה אחת, קטנה, להאיר את החשיכה...'
הנער ניאות, ולו בשל הנימוס. האב הסתנן לסלון, הוציא ממנו בחשאי כמה נרות וגפרורים, והמשיך לחדר הילדים. שם ניצב לו הנער, נעץ את הנרות בקנים, הצית את האש בנר השמש, ובמבע קפוא החל לברך. אלא שלפתע - - -
בעיצומה של הברכה, החל הנער להשתנק ולבכות בכי תמרורים. הוא בקושי הצליח להוציא מפיו מילה או שתיים, ושוב הציפו אותו דמעות כאב. הוא עמד והתייפח כשנר השמש בידו, הצליח אך בקושי להוציא מפיו את המילים: 'לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה.... שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ...'
כשהגיע לברכת 'שֶׁהֶחֱיָנוּ', תקפו אותו הרהורי תשובה עזים. 'הנה, עם ישראל כולו מדליק הלילה נר חמישי, ואתה מברך עכשיו שהחיינו' – צבט את עצמו, ושוב שבו הדמעות והציפו אותו...
וזהו. באותו ערב כבר לא חזר ל'חבריו' מהרחוב. הלילה הזה היה עבורו קריאת השכמה. עד מהרה נענה ברצון להצעות לסייע לו, ושב אל דרך התורה והמצוות כמקדם...
סיפור נפלא זה, שסיפר המשפיע הגה"צ רבי צבי מאיר זילברברג שליט"א, אין כמוהו כדי להוכיח מה כוחה של מצוה אחת, ועד כמה גדול הכח הטמון בלהבות הקטנות של חנוכה. הנה כי כן, השלהבת הקטנה הזו, המצוה הבודדת הזו, יש בהם מספיק כח להשיב בחור לכור מחצבתו, להשיבו לאמונתו ולחינוך עליו גדל.
יהודים יקרים, בימי החנוכה, לימין כולנו עומד הכח הזה הטמון בנרות, לתפוס את מעשה המצוה הקטן הזה, ולמנף אותו לחישוב מסלול מחדש ולהתחזקות אישית. נזכור ונדע, כי בכל מצוה טמון כח, יש בה כור אנרגטי חזק ויוצא דופן. וככל שנייחס יותר חשיבות ויותר הערכה לכל פעולה או מצוה שלנו - כך נזכה לראות כי הן באמת רבות עוצמה, ויש להן את הכח להשפיע עלינו לטובה ולברכה!
