הם סגרו עליך מכל הצדדים, יש להם חומרי חקירה רבים ואיכותיים, ההרשעה היא כבר עובדה
'ובכן...' כחכח עורך הדין בגרונו, 'זה לא בדיוק ככה!' המשפט נקטע באמצע, המבוכה וההתרגשות קטעו את דבריו. הוא התאזר בביטחון עצמי, ניסה שוב לטעון בכה ובכה, וכשהטיעונים לא עלו יפה - החל גם להתחנן על נפש הלקוח... פה ושם - למרבה הבושה - סייע הנאשם עצמו לפרקליטו, ולאחר שעה ארוכה של דיבורים וטיעונים, בקשות ותחנונים - הודיע השופט על הפסקה, בסיומה יינתן פסק הדין... אנשי התביעה היו מרוצים, בטוחים בתוצאה. 'עם כזה עורך דין, אולי השופט עוד יחמיר אתו...' לעגו לו בגלוי. עורך דינו בחר לברוח לפינה ולהסתתר בה, והנאשם כבר הבין כי אבדה כל תקוה...
את הסיפור הבא, סיפר בעל המעשה עצמו, כיום יהודי יקר המתגורר בשכונת גאולה בירושלים. בצעירותו, גדל אותו יהודי בקולורדו, ארצות הברית, בסביבה זרה ליהדות. עם חברים לדבר, שלח ידו במסחר בחומרים אסורים מסוגים שונים, החל מהברחות, וכלה בסחר מכר שהכניס לכיסיו הון עתק, אך בסופו של דבר - סוף גנב לתליה...
כשנעצר הצעיר, כבר היה ה'תיק' תפור מכל צידיו. במשך חודשים עקבו אחריו בלשים מטעם האף. בי. איי., אספו ראיות, תצלומים, הוכחות ועדויות. לחיזוק התיק אף שלחו סוכן סמוי מטעמם, ורק כשהיו בטוחים כי יורשע ויבלה עשרות שנים מאחורי סורג ובריח - החקירה הפכה לגלויה, האיש נעצר, ונקבע מועד למשפטו.
סכומי כסף אדירים השקיע הנאשם, על מנת שייצג אותו עורך דין בכיר וממולח, ששמו הטוב הולך לפניו והשופטים חרדים למוצא פיו. ובכל זאת, גם עורך הדין הזה הרים ידיים בייאוש. 'שמע אדוני', אמר לקליינט החדש, 'הם סגרו עליך מכל הצדדים, יש להם חומרי חקירה רבים ואיכותיים, ההרשעה היא כבר עובדה. כל מה שאני יכול זה לנסות לדון על העונש - עשרים שנה או שלושים, עשרים וחמש, או שלושים וחמש, נראה מה התביעה תבקש...'
הנאשם לא ידע את נפשו. בית הכלא בארצות הברית אינו בית מלון, ההיפך הגמור הוא הנכון, הוא חושש מאוד אבל עורך הדין אינו נותן כל סיכוי... בצר לו, בעצת ידיד, פנה לאחד מצדיקי ארצות הברית והתברך להצלחה במשפט, אף שעורך הדין היה יותר מנחרץ בחוסר הסיכוי לזיכוי...
יום לפני המשפט, קיבל הנאשם שיחת טלפון בתאו בבית המעצר. עורך הדין הידוע והממולח מודיע כי איחר את הטיסה, ולא יוכל להגיע למשפט. 'במקומי, אני שולח אליך תלמיד שלי, סטודנט במשפטים שהדרכתי אותו היטב. ממילא התיק שלך אבוד...' הוסיף עורך הדין וסגר את השיחה...
כשפגש את הסטודנט - המתחיל לשמש כעורך דין, חשכו עיניו. בחור צעיר ונבוך, רזה ונמוך קומה, שנאלץ להודות שמחר תהיה זו הפעם הראשונה בה הוא מתייצב בפני שופט... 'מי יודע,' הרהר בעגמומיות, 'עורך דין מתחיל מול כזה תיק... לאיזו תוצאה כבר אוכל לצפות...'
לבו נשבר בקרבו, אימה ופחד נפלו עליו. אם עד כה ידע כי מצבו בכי רע, העובדה כי הוא נאלץ לתמוך יתדותיו בידי עורך דין מתחיל - גרמה לו לפיק ברכיים ולפחד מוחשי מאי פעם. 'אני גמור,' סח לחברו לתא, 'מחר המשפט, אני הולך לקבל ארבעים שנה בפנים...'
בשעה תשע אפס אפס, החל המשפט. אולם בית המשפט היה נקי וממורק, בצד התביעה היו עדים, ערימות של מסמכים וכמה פרקליטים מומחים, ואילו בצד ההגנה לא ניצב אלא הנאשם, ולצידו עורך הדין המתחיל, שלא הצליח להסתיר את הסומק בפניו מהמשפט הראשון בחייו...
התובע פתח בדברים, והרצה בשטף על מעשי הנאשם החמורים. הוא הקריא שורה של עובדות, שבכל אחת מהן היו כמה עבירות על סעיף פלוני וסעיף אלמוני, על חוק הסחר וחוקי המס, על הלבנת הון וסיוע לגופי פשע. לסיום, ביקש לא פחות מחמישים ושלוש שנות מאסר בפועל, ואחרי שעה ארוכה של הרצאה הניח על שולחן השופט שלושה ארגזים מלאים חומרי חקירה, ואז נתן השופט את זכות הדיבור לנאשם ולפרקליטו...
'ובכן...' כחכח עורך הדין בגרונו, 'זה לא בדיוק ככה!' המשפט נקטע באמצע, המבוכה וההתרגשות קטעו את דבריו. הוא התאזר בביטחון עצמי, ניסה שוב לטעון בכה ובכה, וכשהטיעונים לא עלו יפה - החל גם להתחנן על נפש הלקוח... פה ושם - למרבה הבושה - סייע הנאשם עצמו לפרקליטו, ולאחר שעה ארוכה של דיבורים וטיעונים, בקשות ותחנונים - הודיע השופט על הפסקה, בסיומה יינתן פסק הדין... אנשי התביעה היו מרוצים, בטוחים בתוצאה. 'עם כזה עורך דין, אולי השופט עוד יחמיר אתו...' לעגו לו בגלוי. עורך דינו בחר לברוח לפינה ולהסתתר בה, והנאשם כבר הבין כי אבדה כל תקוה...
אחרי שלוש שעות, שב השופט מההפסקה, והעלה את ארגזי הניירת על השולחן. 'בית המשפט!' קרא שנית, הס הושלך באולם בית המשפט, והשופט פתח בדברים:' ובכן, ידידיי התובעים,' אמר השופט, 'לא ככה בונים תיק. הכל בנוי כאן מסברות על סברות, ראיות קלושות שפרשתם לפי דעתכם בצירוף תמונות שאינן מוכיחות דבר...' - לנגד עיניהם הנדהמות, החל השופט מוציא את חומרי החקירה מהארגזים, וקורע אותם בחרי אף:
'שמתם כאן ערימות של מסמכים, הבאתם נאשם, ביקשתם עונש חמור וסיפרתם סיפור ארוך. אבל אין קשר בין הנאשם לסיפור, בין המסמכים לתמונות, ובין הנאשם לעונש...
אני קובע', הדהד באולם קולו של השופט, 'כי הנאשם זכאי לחלוטין, לא יורשע ולא ייענש. משוחרר, חופשי לביתו!' פסק בקול רם, והותיר את כל היושבים באולם המומים ונדהמים...
הנאשם לא ידע את נפשו מאושר, איך חירותו היתה לו לשלל ברגע אחד, תמוה וחסר סיכוי. הוא פנה לעורך דינו שבכה מרוב שמחה, ושאל בתמימות: 'אבל איך עשית את זה? הרי ראינו שנינו את המשפט, זה הלך כל הזמן נגדי... איך הכל נהפך ברגע אחד?'
עורך הדין חייך במבוכה, והשיב ללא כל גמגום: 'אל תספר לאף אחד, השופט הוא סבא שלי. אמרתי לו שאני הולך לייצג לראשונה נאשם, וסיפרתי לו שזה בבית המשפט שלו. יותר מזה לא הייתי צריך - הוא שיבץ את עצמו למשפט הזה, והוציא אותך זכאי וצח כשלג כדי לבנות את בטחוני העצמי במקצוע עריכת הדין...'
'כשהיה מול השופט, הוא לא חשב שיש לו סיכוי כלשהו', אומר המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, אשר שמע את הסיפור מבעל המעשה שחזר בתשובה שלימה בעקבות נס ההצלה המופלא, 'אבל העובדה כי הסבא הוא השופט, או - במקרה שלנו - אבינו מלכנו הוא השופט, משנה את כל התמונה!'
