הוא סימן לנהג לעצור ואמר, "אני חייב להגיע מיד לבית החולים קפלן, יש כאן פיקוח נפש. אני מוכן לשלם כל סכום"

פנה הרב מנדלסון לר' שמחה ואמר, "קיימא לן דבר בדוק ומנוסה, אדם שהולך לעשות מצווה, ובפרט מצווה גדולה במסירות נפש, הסטרא אחרא לא יוותר לו, ולא יניח לו לעשות את המצווה, אלא ינסה להציב מכשולים רבים. כשהזמנתי מונית והמתנתי, ידעתי שהסטרא אחרא מחכה לי, אבל לא ידעתי היכן, והנה כשנכנסתי למונית ועצרת אותנו, אמרתי לעצמי, 'הנה הסטרא אחרא הגיע... השטן הגיע להפריע לי, ומנסה לעכב אותי מלהגיע לתל אביב', ובפרט שיום שישי הוא יום קצר. לכן אמרתי לך שתלך, שאין חולי לתינוק ולא בעיה רפואית, אלא 'שום דבר', אבל אתה התעקשת עד שהסכמת, והנה ברוך ה' הילד שלך בריא ושלם, ואני זכיתי לחתום", ואכן בסופו של דבר תפוחי האדמה הגיעו לארץ.

בשנים האחרונות התגלה סיפור נפלא שהתרחש לפני לפני הרבה שנים.

כה מספר ר' שמחה, שהוא ואשתו היו זוג צעיר לאחר חתונה – ללא דירה, ולכן הם הלכו לגור במושב קוממיות, שם היתה אפשרות זולה יותר לעמוד בהוצאות. לאחר שנה נולד להם תינוק, וכאשר היה התינוק בן כמה חודשים, ביום אחד הוא הפסיק לשתות חלב, והם לא ידעו מה לעשות. הם חיכו עוד יום, וחשבו שאולי יצליחו לתת לו בכח מעט נוזלים, אבל התינוק לא רצה לשתות בשום פנים ואופן, והיה נראה יבש ואדיש לסביבה.

האשה מיהרה לשכנה, שהסתכלה וראתה את התינוק במצבו המדאיג, ואמרה לה מיד, "יש כאן משמרת בקופת החולים, לכי לשם ובקשי שיבדקו את התינוק".

ביום חמישי בערב הם הלכו לקופת החולים, הרופא הסתכל על התינוק, ובדק אותו כדי לראות את מצב הלחות בגוף, ואמר נחרצות, "התינוק יבש ובמצב לא טוב, מחר על הבוקר חייב לקחתו לבית החולים קפלן, הקרוב ביותר לכאן.

אם תחכו לאחר השבת, חס ושלום זה כבר יהיה מאוחר מידי". האב קם מוקדם והתפלל עם הנץ החמה, ובשעה שבע בבוקר יצא לרחוב כדי לחפש מונית. אבל בשעה כזו מוקדמת ועוד במושב מרוחק – הסיכויים לכך אפסיים. והנה, חלפו רק כמה דקות ולפתע מונית התקרבה – נס ופלא!

הוא סימן לנהג לעצור ואמר, "אני חייב להגיע מיד לבית החולים קפלן, יש כאן פיקוח נפש. אני מוכן לשלם כל סכום", השיב לו הנהג, "אני לא פנוי, לא לחינם הגעתי למושב, הוזמנתי והגעתי במיוחד לאסוף את רב המקום, לנסיעה למרכז הארץ. אם הוא יסכים לשנות את המסלול – מה טוב, ואם לא – הדבר לא בידי. חכה פה ואלך אליו!".

רב המקום היה הרב הצדיק בנימין מנדלסון. הנהג פתח בנסיעה לעברו, ולר' שמחה לא היתה סבלנות, והוא הלך בעקבות המונית. הנהג עצר והרב נכנס למונית, והם עצרו ליד ר' שמחה. שאל אותו הרב, "ר' שמחה! מה אתה עושה כאן מוקדם בבוקר?", השיב לו ר' שמחה, "כבוד הרב! הילד נמצא בבית מיובש, והאח אמר שאם ישאר כך עד אחרי שבת – זה הסוף! ה' ירחם! בבקשה מכבוד הרב, שיעשה חסד וישנה את המסלול". חשב הרב ואמר, "ר' שמחה! זה שום דבר, חזור לביתך!". התפלא ר' שמחה, "מה שום דבר?! התינוק לא שותה כלום כבר כמה ימים, זה פיקוח נפש, כך הרופא אמר!". שוב אמר הרב, "ר' שמחה! זה כלום ושום דבר, חזור לבית!". ר' שמחה לא יכל לעמוד בזה, "הרב ירחם עלי, זה בני היחיד, בבקשה מכבוד הרב שיעשה חסד, אני מוכן לשלם!", ושוב פעם אמר הרב, "ראה! אני המרא דאתרא, ואני אומר לך שאין לילד שום דבר. לך לביתך!".

בלית ברירה ובעל כורחו, קיבל ר' שמחה את דבריו, אבל לא העז לשוב לביתו, ולכן הלך לבית הכנסת לקרוא תהילים. אחרי חצי שעה הוא שב לביתו, וראה את התינוק בידי אשתו, וכבר דמיין את הגרוע מכל. "נו! מה קורה?!", שאל ר' שמחה, ואשתו השיבה בסערת רגשות, "ניסיתי עכשיו בקבוק והוא התחיל לשתות! - וכבר שתה רבע בקבוק!". נס! לאחר יומיים ללא נוזלים. אחרי שעה ניסו עוד בקבוק, והתינוק שוב שתה! פלא פלאים! עוד שעה עוברת – ועוד פעם שותה. הצבע כבר חזר ללחייו, וברוך ה' היתה שמחה לכבוד שבת, התינוק שלהם ניצל, ולא צריכים בית חולים ולא רפואה.

ר' שמחה התכונן לכבוד שבת, ושעה לפני כניסת השבת יצא לעבר בית הכנסת, ומול עיניו חיכה ברחוב – לא פחות ולא יותר, הרב של קוממיות, הרב בנימין מנדלסון. מיד ניגש אליו ר' שמחה ואמר, "שלום עליכם כבוד הרב!". שאל הרב, "נו! מה שלום התינוק?". השיב לו ר' שמחה, "נס! ואם ישאלו אותי, אומר שהרב הוא בעל מופת, הרב אמר שום דבר – וכך היה. בודאי יש לרב רוח הקודש, ממש נס ופלא!". השיב לו הרב, "ר' שמחה היקר! אין כאן נס ואין פה מופת. בוא ואספר לך מה עומד מאחורי המקרה של הילד שלך", ואז סיפר הרב דבר מדהים ביותר!

כך סיפר הרב: היום, ביום שישי בשעה חמש לפנות בבוקר, הטלפון בבית צלצל וצלצל. מעולם לא התקשרו אלי בשעה כה מוקדמת. אני רגיל להתעורר לקראת השעה שש בבוקר, והנה הטלפון מצלצל פעם אחת ושניה ושלישית. הבנתי שיש פה משהו לא רגיל. מיד קמתי והרמתי את הטלפון, ועל הקו היה חבר הכנסת ר' שלמה לורנץ זכרונו לברכה. בירכתי אותו לשלום וברכה, ושאלתי מה מביא אותו להתקשר אלי בשעה כזו.

אותה שנה היתה שנת השמיטה, שנת תש"מ, ובאותה שנה היתה בעיה גדולה מאוד עם גידולי תפוחי האדמה, ולרובם היתה בעיית ספיחי שביעית, וכל מי ששמר שמיטה למהדרין, לא הצליח לקנות תפוחי אדמה, ובפרט שחג הפסח כבר התקרב, ולכן חבר הכנסת הרב לורנץ עם עסקנים נוספים, ביקשו משר הבריאות שיסכים ליבא תפוחי אדמה. אמר להם שר הבריאות, "יש הרבה תפוחי אדמה בארץ, והחנויות מלאות בסחורה, איני מסכים בשום פנים ואופן. מי שייבא ייקנס בקנס גבוה".

מספר הרב לורנץ לרב מנדלסון, "ביום חמישי בשעות הבוקר, אוניה שלמה עם כמות עצומה של תפוחי אדמה, היתה אמורה לצאת מקפריסין לאירופה, אבל היה סכסוך כספי בין היצואן ליבואן, ומשום כך האוניה עמדה בלב ים. היצואן שלח מסרים, והדבר נודע לכמה מדינות וביניהם למדינת ישראל, שהוא מוכן למכור את כל הסחורה, והכל ברבע מחיר! מציאה! הידיעה הגיעה לעסקנים בארץ, ומכיוון שהיה חסר תפוחי אדמה בכשרות מהודרת, הם ידעו שזה יעזור לזמן ממושך.

הם הגיעו לשר הבריאות וביקשו את חתימתו, והסבירו שמדובר בהזדמנות שלא תחזור, ושאלו האם הוא מוכן לחתום? השיב להם השר שהוא מוכן רק הפעם וחתם. אבל היצואן השיב שזה לא מספיק, וביקש שהעסקנים בארץ ילכו לעורך דין מסוים בתל אביב, ושמישהו מביניהם יחתום על ערבות, ויהיה אחראי על הכסף שאמורים להעביר לו על הסחורה, והוסיף ואמר שללא חתימה אצל עורך דין – העסקה בטלה ומבוטלת, ואם לא תהיה חתימה בתוך כמה שעות, האחראים על האוניה יזרקו את כל תפוחי האדמה לים.

העסקנים וחברי הכנסת חיפשו מישהו שיהיה מוכן לחתום ערבות שכזו! וניסו להעלות בדעתם אדם שיסכים להתחייב על דבר כזה, ומיד חשבו על הרב מנדלסון, צדיק שמסר נפשו רבות על מצוות השמיטה, והיו בטוחים שהרב יסכים לנסוע לתל אביב עם שחר ולחתום. אמר הרב לורנץ לרב מנדלסון, "לכן התקשרתי אליך בשעה כה מוקדמת, הזמן דוחק!". השיב לרב לורנץ, "בשמחה, אתפלל מוקדם ואקח מונית ספיישל לתל אביב".

פנה הרב מנדלסון לר' שמחה ואמר, "קיימא לן דבר בדוק ומנוסה, אדם שהולך לעשות מצווה, ובפרט מצווה גדולה במסירות נפש, הסטרא אחרא לא יוותר לו, ולא יניח לו לעשות את המצווה, אלא ינסה להציב מכשולים רבים. כשהזמנתי מונית והמתנתי, ידעתי שהסטרא אחרא מחכה לי, אבל לא ידעתי היכן, והנה כשנכנסתי למונית ועצרת אותנו, אמרתי לעצמי, 'הנה הסטרא אחרא הגיע... השטן הגיע להפריע לי, ומנסה לעכב אותי מלהגיע לתל אביב', ובפרט שיום שישי הוא יום קצר. לכן אמרתי לך שתלך, שאין חולי לתינוק ולא בעיה רפואית, אלא 'שום דבר', אבל אתה התעקשת עד שהסכמת, והנה ברוך ה' הילד שלך בריא ושלם, ואני זכיתי לחתום", ואכן בסופו של דבר תפוחי האדמה הגיעו לארץ.

ללמדנו, אדם שהולך לעשות דבר מצווה, עליו לדעת שאמנם יש שטן, אבל החכמה היא להמשיך הלאה, לא להתייאש ולא להשבר, אלא לנצח את אותו השטן, ולדעת שכאשר אנחנו בדרך של עליה – נוכל לו, וכך נזכה בעזרת ה' להתאמץ בקיום התורה ומצוות, אמן ואמן!

(גל' פניני בית הלוי)