הוא מגיע אל חדר הישיבות, נוקש בדלת, וכשזו נפתחת כולם נעמדו כמסומרים למקומם
עתה, עמד האב הנבוך המום, מביט בטלית שנותרה מאחור. בנו מיהר לארוז את התפילין, אולם את הטלית שכח מאחוריו! האב אפילו לא חשב פעמיים. על אתר הזמין אף הוא טיסה לאותה מדינה, וכעבור שעה קלה כבר היה במטוס בדרכו לאותה מדינה רחוקה, כשהטלית של בנו בידיו. שבע שעות טיסה חלפו עליו בין שמים לארץ, עוד כמה שעות בדרכים, עד שהגיע למקום בו התקיימה פגישת המשא ומתן. הוא מגיע אל חדר הישיבות, נוקש בדלת, וכשזו נפתחת כולם נעמדו כמסומרים למקומם, המומים ומופתעים. הנה, העשיר הגדול התייצב גם הוא, הפתיע והגיע.
מסופר על איש יהודי תמים וישר דרך אשר התגורר באחת הערים בארצות הברית, סוחר ותיק ועשיר מיוצאי אשכנז גרמניה, המכונה "יקה". הוא נודע כמדקדק בקלה כבחמורה, וחינך את ילדיו בדרכי התורה והיראה.
אחד מבניו, בחור חרוץ ומוכשר, נכנס לעסקיו המסועפים של אביו העשיר, עשה חיל ואף מונה למנהל בכיר בעסק, תוך כדי שאביו משגיח בקפידה על המשך חינוכו כראוי. ביום מן הימים, נקרתה בפניהם הזדמנות פז לרכוש עסק ענק ומרוויח במדינה רחוקה, עיסקה שעשוייה להניב רווח עצום. הבחור הנמרץ, שכאמור שימש כמנהל, מיהר להזמין בבהילות טיסה ישירה, בכדי לנהל משא ומתן מזורז שיוביל לסגירת העיסקה.
כחץ מקשת אץ רץ אל ביתו, ארז מזוודה קטנה ובה צרכים בסיסיים ליום יומיים, הצטייד במסמכים הדרושים, ומיהר להספיק את הטיסה אותה הזמין לפני שעה קלה. בערב, כשהאב שב הביתה, גילה כי בנו עזב בחיפזון והותיר אחריו בלגן לא קטן, אולם מה שצד את עינו וזעזע את נפשו, היה פריט אחד אותו שכח הבחור: הטלית... מנהגם של יוצאי אשכנז, שבחורים מגיל בר מצווה מתעטפים בטלית, בנוסף לתפילין.
עתה, עמד האב הנבוך המום, מביט בטלית שנותרה מאחור. בנו מיהר לארוז את התפילין, אולם את הטלית שכח מאחוריו! האב אפילו לא חשב פעמיים. על אתר הזמין אף הוא טיסה לאותה מדינה, וכעבור שעה קלה כבר היה במטוס בדרכו לאותה מדינה רחוקה, כשהטלית של בנו בידיו. שבע שעות טיסה חלפו עליו בין שמים לארץ, עוד כמה שעות בדרכים, עד שהגיע למקום בו התקיימה פגישת המשא ומתן. הוא מגיע אל חדר הישיבות, נוקש בדלת, וכשזו נפתחת כולם נעמדו כמסומרים למקומם, המומים ומופתעים. הנה, העשיר הגדול התייצב גם הוא, הפתיע והגיע.
הבן המנהל החרוץ והנמרץ נתקף בבהלה של ממש, מי יודע מה גרם לאבא לעזוב הכל ולבוא אחריו למדינה רחוקה, בכדי לעקוב אחר השלמת העיסקה… האב חייך קלות, התנצל על ההפרעה וביקש מבנו לצאת לכמה דקות. כשיצא, התנפל הבן ההמום על אביו בשאלות ותהיות, למה הגיע, האם אינו סומך עליו, האם קרה משהו בעסקים, אולי אמא לא חשה בטוב. מה יכול להביא את אבא לעשות דרך כה ארוכה? מה הניע אותו לעזוב הכל ולרוץ אחריו אל עיצומה של פגישת המשא ומתן הנערכת כאן ועכשיו?! האב עצר את מבול השאלות, ובחיוך שובה לב הרגיע את בנו. "תנוח דעתך!" אמר, "ברוך השם כולם בריאים ושלמים, גם העסקים מתנהלים בסדר. הוכרחתי לטוס הנה מיידית עקב פריט חשוב ששכחת לקחת עמך!"...
הבן החל להירגע, אולם תהה בשנית: "מה? מהו אותו פריט אותו שכחתי? הרי את הכל לקחתי, ייפויי כוח ואישורים משפטיים מוכנים בתיק, גם מסמכים בנקאיים, דרכון, כרטיסי טיסה, ושאר הדברים הנחוצים. מהו הפריט הכל כך חשוב שהוביל את אבא אליי?" שאל הבן בתמיהה גוברת והולכת… האב לא השיב, רק פתח שקית ושלף ממנה טלית. "את הטלית שכחת" אמר בפשטות, "באתי להביא לך אותה…". "מה?!" נזעק הבן, נדהם ונרגש, "בגלל הטלית? וכי מה יקרה אם יום אחד אתפלל שחרית בלי טלית? וכי מה יקרה אם ארכוש לי כאן טלית חדשה, כדי לעמוד במנהג לבישת הטלית כמדי יום? וכי לא היה די להתקשר אלי ולהודיעני שארכוש טלית חדשה? הלא במחיר כרטיס הטיסה יכולתי לקנות מאה טליתות! להוציא כל כך הרבה כסף, לנסוע כל כך הרבה זמן, הכל עבור טלית?!" תמה הבן בקול. "אכן כן" השיב האב "אדרבה, היא הנותנת. דווקא בשל העובדה שמדובר במנהג העובר מאב לבן, דווקא לכן חששתי שתתפשר על תפילה בלי טלית. מכיר אני בך שלא במהרה תזנח את החינוך שקיבלת, אבל אולי, יש לחשוש, אם תבוא לזלזל במנהג אחד, מי יודע מה יהיה הזלזול הבא, והזלזול שלאחריו, ואיך אהיה בטוח בדורות הבאים… לפיכך מיהרתי לטוס הנה, בכדי להעביר לך את המסר הזה:
החיים הרוחניים שלך חשובים לי יותר מכל כסף, מאמץ וזמן. לחדד בלבך את ההבנה כי יש להקפיד לקיים כל מנהג ותג מדרכי אבות זו המטרה העילאית בעיניי, חשובה מכל מטרה אחרת. כדאי היה לי לטוס, לשלם, להתאמץ ולטרוח כדי שתרגיש כמה חשוב ויקר בעיניי שתקפיד לשמר מסורת בית אבא, שתלך בדרך אותה חינכתי אותך ולא תסור ימין ושמאל, אף פעם, בשום מחיר!".
האב סיים את דבריו הנרגשים, וכשדמעות נקוות בעיני בנו הבחור, נפרד ממנו לשלום, בלי להתערב בחתימת העיסקה. כי מטרת בואו לא היתה להבטיח את חתימתה, מטרתו היתה לחדד את המסר החינוכי והוא לא רצה שהמסר יקהה ולו במעט! את הסיפור סיפר רבי גמליאל רבינוביץ' שליט"א, והוסיף כי הדבר הותיר חותם בל יימחה בנפש הבחור וגם כאשר הקים משפחה וזכה לגדל דורות ישרים מבורכים העניק את מירב ומיטב תשומת לבו להנחיל לילדיו ולנכדיו ערכים חינוכיים, ואכן זכו גם האב וגם הבן לרוב נחת מצאצאיהם, כולם זרע ברך ה'...!
