הבן שזכה ללמעלה מתשע שנות חיים בזכות מסירות נפש לכבד את אמו
לימים התרגשה על העולם המגיפה הקשה, אשר הרחיקה הורים מילדיהם וקשישים מקרוביהם. עבור הרב ברונשטיין המשמעות היתה להמשיך לבקר מדי יום, כשהוא ניצב מתחת החלון ומשוחח עם אמו, תוך חרדה לבריאותה ובלי לוותר על המצוה. ואז שמעו את אמו אומרת פעם אחר פעם: 'אני חיה בזכות יענק'לה...' – בבקשה להסביר עד כמה כיבודה הוא שמאריך את ימיה...
לאחר תקופת מה התברר אחרת לגמרי: בעוד הרב ברונשטיין הלך והבריא, התחזק והחלים, אמו הלכה ונחלשה עד שנפטרה בשיבה טובה כשהיא בת 94 בי"ט באייר תשפ"א. ימים ספורים קודם לכן נערכו לרב ברונשטיין בדיקות מקיפות, שגילו כי הוא בריא וחזק כארז. ולמרות זאת, חודשיים וחצי אחר כך, ביום ד' באב תשפ"א, נפטר הרב ברונשטיין זצ"ל...
כמו בסיפורים, הבשורה הבאה ניתכה על משפחת ברונשטיין ביום בהיר אחד, ללא כל הכנה מוקדמת. בגופו של ראש המשפחה, הוא הרה"ג רבי יעקב עקיבא ברונשטיין זצ"ל, התגלה ממצא מחשיד, שלאחר בדיקה התברר כגידול של ממש.
את המתח והחרדה לא ניתן לתאר, הרב היה בשיא ימיו וגם שימש כר"מ בישיבה והעמיד תלמידים הרבה, ולפתע בשורה שכזו... בני המשפחה העתירו בתפילות, אספו זכויות, ונערכו לניתוח מורכב – שבסייעתא דשמיא הצליח. הרב ברונשטיין חש שקיבל את חייו במתנה, אולם על שמחתו העיבה התחזית הקודרת של הרופאים, שממצאים מסוג זה עלולים להתגלות שוב ושוב, במקומות שונים בגוף, והוא חייב להיות תחת מעקב כי מי יודע...
לנוכח זאת, החיש את צעדיו למורו ורבו, הגאון רבי משה שפירא זצ"ל, ושאל בעצתו איזו קבלה יוכל לקבל על עצמו שתעמוד לו כהגנה מפני המחלה, לבל תשוב לקנן בגופו. רבי משה השיבו על אתר: 'יש לך אמא אלמנה, כבד אותה ככל יכולתך, תחטוף כל הזדמנות לכבד אותה כראוי. זו תהיה הזכות שלך להאריך ימים!'
למותר לציין שהרב ברונשטיין הצטיין בכיבוד אמו גם קודם לקבלת עצה זו, אבל מאז שניתנה – ביתר שאת ועוז, בכפל כפליים. מדי בוקר התקשר לדרוש בשלומה ושוחח עמה בנעימות עד שבירכה אותו ב'יום טוב', ומדי ערב עלה לבקר בביתה. הוא ידע שאמו נהנית לשמוע אותו שר, ולפיכך נתן קולו בשירה, כשהוא לבדו, בבית אמו, לכבודה...
גם כשלא חש בטוב, או בזמן עמוס כשעת שמחה, ואפילו בתקופות לחץ כמו ערבי חגים – על כיבוד אמו לא ויתר. על כל השאר יכול היה לוותר בשמחה: על שעות שינה, על זמן פנאי, על סידורים דחופים, ואפילו על מנוחה כשלא חש בטוב. רק על כיבוד אמו לא ויתר, דבר יום ביומו!
תשע שנות חסד עברו בטוב ובנעימים, כשהרב ברונשטיין פועל לפי העצה שקיבל, מנצל עד תום את פוליסת 'ביטוח החיים' שלו, ומכבד את אמו בכבוד רב. מדי חג היתה מתארחת אצלו כשהוא מתמסר אליה בכל לב, ומדי שבת בא לשהות לצידה בסעודת שבת – כשהוא רוכש שולחן צר ומיוחד שיכול להיכנס לחדרה הקטן בתקופות בה רותקה למיטתה. אחת היא לו: כיבוד אם, בכל מחיר ובכל מצב!
ואז שבה המחלה והתפרצה בשנית. הרב ברונשטיין פירש זאת כרמז להעצים את כיבוד אמו עוד, ולפיכך לא נתן לכאביו ולחולשתו להפריע לו במצוותו. ימים ספורים לפני ליל הסדר אושפז במחלקת טיפול נמרץ כשהוא סובל ממצוקת נשימה, ולכל מי שדרש בשלומו השיב בדאגה: 'אינני יודע מה יהיה עם אמא בלילה הסדר', כשהוא שוכח מעצמו לגמרי...
למרבה החסד, בערב חג הפסח שוחרר לביתו. לא מפתיע שלמרות ששוחרר כשהוא חלוש וכאוב, עם הגיעו לביתו החל להיערך רק לדבר אחד – לקיום ליל הסדר במחיצת אמו, כשהוא זה שיסדיר עבורה את מקום הישיבה, יגיש לה ויטרח סביבה... וכמה לא מפתיע לגלות, שלא ארכו הימים, וכנגד תחזיותיהם הקודרות של הרופאים – הרב החל לחזור לעצמו, וכמעט הבריא לחלוטין!
לימים התרגשה על העולם המגיפה הקשה, אשר הרחיקה הורים מילדיהם וקשישים מקרוביהם. עבור הרב ברונשטיין המשמעות היתה להמשיך לבקר מדי יום, כשהוא ניצב מתחת החלון ומשוחח עם אמו, תוך חרדה לבריאותה ובלי לוותר על המצוה. ואז שמעו את אמו אומרת פעם אחר פעם: 'אני חיה בזכות יענק'לה...' – בבקשה להסביר עד כמה כיבודה הוא שמאריך את ימיה...
לאחר תקופת מה התברר אחרת לגמרי: בעוד הרב ברונשטיין הלך והבריא, התחזק והחלים, אמו הלכה ונחלשה עד שנפטרה בשיבה טובה כשהיא בת 94 בי"ט באייר תשפ"א. ימים ספורים קודם לכן נערכו לרב ברונשטיין בדיקות מקיפות, שגילו כי הוא בריא וחזק כארז. ולמרות זאת, חודשיים וחצי אחר כך, ביום ד' באב תשפ"א, נפטר הרב ברונשטיין זצ"ל...
אז גילו כולם, כי למעשה לא האם היא שחיה בזכות יענק'לה, אלא שיענק'לה הוא שחי בזכות אמו... העצה ההיא, שהביאה אותו להתמסר כל כך לכיבוד הורים, עמדה לו להאריך ימיו ושנותיו, כאשר למרות מחלותיו החוזרות ונשנות, ולמרות תחזיות הרופאים – הוא המשיך בחייו ולעתים הלך והתחזק. וכשזכות כיבוד אמו אבדה ממנו – חודשיים וחצי בלבד חלפו עד שנפטר גם הוא!
סיפור מפעים זה, אותו קיבלנו מהגב' ברויער תחי' – בתו של הרב ברונשטיין -מעורר את הלבבות: הנה כי כן, כשהאדם מכבד את הוריו עשוי הוא להעלות בדעתו שהוא הנותן להם, הוא המכבד, הוא המעניק. גם אמו של הרב ברונשטיין סברה כך, ואף התבטאה שהיא חיה בזכותו. אולם לאמיתו של דבר – הוא שחי בזכותה, הזכות שלו לכבד את אמו היא שעמדה לו לצלוח את מחלות חייו ולהמשיך בחיים טובים, עד שהזכות הזו פסקה!
אחים יקרים, הבה נפנים את המסר. מצוות כיבוד הורים היא מהמצוות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה – בהשפעה ברוכה משמיים, באריכות ימים, בשובע שמחות. הבה נכבד את הורינו בכל עת, הבה נתמסר אליהם בכל לב, הבה נבקר אצלם, ננעים את זמנם, נדרוש בשלומם ונמלא בשמחה כל בקשה שלהם – ונזכה!
