הבחורים מוטרדים. מבקשים לדעת מה ההחלטה. אם נשארים, צריכים הם להחביא חפצי ערך מפני הבוזזים. אם בורחים, חייבים לארוז בגדים וספרים...
האוייב שעט קדימה, בעוד ימים ספורים עתידה היתה ראדין להיות בקו החזית. תחת ההפגזות, ההתקפות ומתקפות הנגד. שני הצבאות אינם אוהבי ישראל, אוהדי יהודים. מי יקבל על עצמו את האחריות לשלומם של מאות הבחורים. ומצד שני, מה החלופה: לברוח, להמלט לפנים המדינה, להצטרף לרבבות הפליטים? והיכן ישוכנו בני הישיבה, היכן ילמדו. ומה יאכלו, במה יתכלכלו. הישיבה, במקומה, יש לה ספקי מזון ואפשרויות להשגת הלוואות. אך בניכר, ועוד בעת מלחמה, כשהמחירים מאמירים והפרוטה אינה מצויה, מהיכן תתקיים.
בסערת מלחמת העולם הראשונה היה המעשה. הצבא הגרמני התקדם כסופה, שטף את פולין והמשיך לתוככי רוסיה. החזית הרוסית קרבה, הדרכים מלאו פליטים, עיירות נשמו מיושביהן. ובראדין, מבוכה. הלימודים בישיבה התקיימו כרגיל, מאות התלמידים שקדו על תלמודם בהקדישם את זכות הלימוד לרבבות החיילים היהודים בחזית, ולהמוני הפליטים הגולים, חסרי כל.
אבל האוייב שעט קדימה, בעוד ימים ספורים עתידה היתה ראדין להיות בקו החזית. תחת ההפגזות, ההתקפות ומתקפות הנגד. שני הצבאות אינם אוהבי ישראל, אוהדי יהודים. מי יקבל על עצמו את האחריות לשלומם של מאות הבחורים. ומצד שני, מה החלופה: לברוח, להמלט לפנים המדינה, להצטרף לרבבות הפליטים? והיכן ישוכנו בני הישיבה, היכן ילמדו. ומה יאכלו, במה יתכלכלו. הישיבה, במקומה, יש לה ספקי מזון ואפשרויות להשגת הלוואות. אך בניכר, ועוד בעת מלחמה, כשהמחירים מאמירים והפרוטה אינה מצויה, מהיכן תתקיים.
לא קלה היתה ההתלבטות. כבדה היתה האחריות. התלבט מייסד הישיבה ונשיאה, רבינו החפץ חיים זצ״ל, והתלבט ראש הישיבה, חתנו הגאון רבי צבי לוינסון זצ״ל. אבל לא היה פנאי להתלבטות ממושכת, רעמי התותחים כבר נשמעו, במרחק כבר נראו תמרות העשן המתאבכות בקו החזית. נכנסה משלחת מטעם בני הישיבה ופנתה לראש הישיבה: הבחורים מוטרדים. מבקשים לדעת מה ההחלטה. אם נשארים, צריכים הם להחביא חפצי ערך מפני הבוזזים. אם בורחים, חייבים לארוז בגדים וספרים...
המה לב ראש הישיבה אל תלמידיו כבניו, ואמר: ״אתם מוטרדים, אני מוטרד, ואף רבינו החפץ חיים כן. מה נעשה? הבה נשאל את פי הבורא, נטיל את גורל הגר״א! הבו לי תנ״ך!״ גורל הגר״א נעשה במקרים נדירים, על פי מסורת בעל פה העוברת מדור לדור, ומצריכה קדושה וטוהר. בסילודין נשא ראש הישיבה תפילה שהבורא ינחהו במעשיו. פתח את התנ״ך, והנה ההוראה לפניו. בפרשת השבוע. כשחשש יעקב מעשיו, ״וירא יעקב מאד וייצר לו, ויחץ את העם אשר אתו... לשני מחנות״. כמה מאירה העצה: למחצית ממספר התלמידים קל יהיה יותר לעבור כאן את מוראות המלחמה. ולמחצית האחרת יהיה קל יותר להסתדר בגלות, כפליטים. היתה זו הוראה מן השמים, אך ודאי שלא יעשו דבר מבלי לקבל הסכמת מורם ורבם, החפץ חיים זצ״ל.
״אני הולך לרבינו, להודיעו על כך״, אמר ראש הישיבה. בני המשלחת ביקשו רשות להצטרף, והרשות ניתנה. החפץ חיים נשא עיניו מספרו, וראה את הבאים. עיניו אורו: ״ודאי הגעתם בענין ההחלטה אודות העתיד״, פתח, ״גם אני שומע את רעמי התותחים״. והמשיך: ״גדולה ההתלבטות, רבה האחריות. והצדדים שקולים, לכאן ולכאן. וחשבתי, שזה המקום להטיל גורל הגר״א. אך כשעיינתי בדבר, אמרתי לעצמי: למה להטיל גורל, אם זה למעשה פסוק מפורש. הלא ביעקב אבינו נאמר: ׳ויירא יעקב מאד, וייצר לו, ויחץ את העם אשר אתו׳...״
בספר ״רוח חיים״ נאמר: כל ספק שנולד לאדם איך יתנהג, הכל ימצא בתורה. ואם על פיה ינהג, לא יכשל״. וכך אמרו במדרש ״אם ביקשת ליטול עצה, מן התורה הוי נוטל. שנאמר (תהלים קיט): בפיקודיך אשיחה — ואביטה אורחותיך״.
זו אחת המטרות של קריאת התורה. שנדע ליישר אורחותינו לפיה, שיהיו מעשי האבות סימן לבנים, שתהיה לנו מורה דרך נאמן. אך יותר מזה, זו החובה לפנות לגדול הדור ולציית לדעת תורה. משום שגדוש הוא וספוג בהכוונת התורה ועצותיה, לקחיה והדרכותיה, עד שהיה לספר תורה חי. וכמו שאמרו (מסכת מכות דף כב) כמה טפשים אלו העומדים מפני ספר תורה ואינם עומדים מפני אדם גדול! לא פסקיו בלבד תורה הם, אף עצותיו והדרכותיו מן התורה שאובים, השקפתו והדרכתו דעת תורה צרופה, שעליה אמרו במדרש ״כל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל״!
