באין ברירה הוא הניח עליו לחם שנשאר מיום חמישי, ועם הלחם הזה היה עליו לערוך את סעודת השבת

יום אחד מגיע אליו בעל הבית ואומר לו: "אדוני היקר, אם לא תעבוד בשבת, אני מפטר אותך!". שאל אותו היהודי: "האם קרה משהו לא טוב בשנה וחצי האחרונים? היתה איזושהי בעיה? האם לא ביצעתי את העבודה כראוי?" אמר לו המנהל: "אותי לא מעניין דבר, אני פה בעל הבית, אתה הפועל, ואתה צריך לעשות מה שאני דורש ממך!" היהודי בכה והתחנן בפניו, אך המנהל היה החלטי.

השבוע חלף עבר, הגיע יום שישי. פונה היהודי למעביד ואומר לו: "היום הוא היום האחרון לעבודתי, ממחר אני לא מגיע לעבודה."

הזהיר אותו הגוי: "לא תהיה לך פרנסה!" השיב לו היהודי: "שלא תהיה לי פרנסה; אני בשבת לא עובד! אני את הקב"ה לא אכעיס!"

מסופר על יהודי שחי בארצות הברית לפני כחמישים שנה. באותם זמנים קשה היה עד מאוד לשמור את השבת, ומי ששמר את השבת - עשה זאת במסירות נפש.

יהודים רבים שהתקבלו לעבודה, ניגשו למעביד הגוי ביום שישי ואמרו לו, שמחר הם לא יגיעו לעבודה, כי הם רוצים לשמור שבת, והמעביד אמר להם: אם אתם לא באים לעבוד בשבת, אל תגיעו בכלל. רבים לא החזיקו מעמד...

כאמור, אותו יהודי כל השבוע היה עובד, וכשהגיעה השבת פיטרו אותו מהעבודה, אי לכך הוא עבד אף בעבודות בזויות. בין כל אותם העבודות, הוא הגיע לנקות בניין משרדים, והמעביד מאוד נהנה מהחריצות ומהנאמנות של אותו עובד.

היהודי הבחין בכך שהוא מצא חן בעיני הגוי, ולכן אזר אומץ, ניגש אליו ואמר לו: "אני יכול לבקש ממך בקשה? אני אבוא ביום שישי ואנקה - וגם במוצאי שבת, אבל אנא ממך אל תבקש ממני לעבוד בשבת!", והמעביד הגוי הסכים. היהודי היה מאושר שסוף סוף לאחר כמה חודשים שפיטרו אותו כל שבוע, הוא מצא עבודה שתאפשר לו לשמור את השבת.

הוא עבד שם כשנה וחצי, והתחבב מאוד על כל אנשי הצוות שמאוד התפעלו מהנאמנות שלו למעבידו, והוא אכן ביצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר וניקה ביסודיות רבה. אותו יהודי הרגיש שהוא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה. הפרנסה מסודרת, והוא מסודר בדירה, הוא הרגיש שהכל אצלו בסדר גמור, ואז מגיעים הניסיונות... אז מגיעים אותם מכשולות...

יום אחד מגיע אליו בעל הבית ואומר לו: "אדוני היקר, אם לא תעבוד בשבת, אני מפטר אותך!". שאל אותו היהודי: "האם קרה משהו לא טוב בשנה וחצי האחרונים? היתה איזושהי בעיה? האם לא ביצעתי את העבודה כראוי?" אמר לו המנהל: "אותי לא מעניין דבר, אני פה בעל הבית, אתה הפועל, ואתה צריך לעשות מה שאני דורש ממך!" היהודי בכה והתחנן בפניו, אך המנהל היה החלטי.

השבוע חלף עבר, הגיע יום שישי. פונה היהודי למעביד ואומר לו: "היום הוא היום האחרון לעבודתי, ממחר אני לא מגיע לעבודה."

הזהיר אותו הגוי: "לא תהיה לך פרנסה!" השיב לו היהודי: "שלא תהיה לי פרנסה; אני בשבת לא עובד! אני את הקב"ה לא אכעיס!"

היהודי עזב את העבודה, אך לא הצליח למצוא עבודה אחרת. בחודש הראשון הוא אכל את החסכונות שהיו לו, בחודש השני נגמר לו כל הכסף שהוא חסך, והנה מגיע החודש השלישי. הוא לווה כספים, ובמקביל ממשיך לחפש עבודה. כך הגיע גם החודש החמישי, והוא עדיין מובטל. הוא חוזר ללוות, אך המלווה אומר לו: "הפעם זו ההלוואה האחרונה שאני נותן לך, אתה חייב לי כסף עבור שלושה חודשים, בחודש הבא עליך לפרוע את חובך!".

היהודי היה אובד עצות. כשמלאה חצי שנה לפיטוריו, הוא הגיע לשבת כשלא היתה לו אפילו חלה עבור הסעודה. באין ברירה הוא הניח עליו לחם שנשאר מיום חמישי, ועם הלחם הזה היה עליו לערוך את סעודת השבת.

הוא ישב עם עצמו ואמר ליוצרו: "ריבונו של עולם! רחם עלי! אני כל כך מוסר נפש למען השבת, והנה הגעתי לרגע של שבר; אנא עזור לי שלא אשבר! עזור לי שלא אפול!"

במוצאי השבת, לפתע הוא שומע דפיקות על דלת ביתו. הוא פותח את הדלת ורואה מולו את המעביד הגוי ותיק מנהלים בידו. הוא הגיע עם עוד מישהו, שנראה אדם עשיר. המעביד שאל: "אפשר לשבת?"

היהודי אמר: "כמובן!" והגיש להם שתי כוסות מים. זה מה שהיה לו בבית... האיש שאל את המעביד: "מה קרה?".

המעביד הציג את האדם שנלווה אליו ואמר: "זה השותף שלי במפעל. הוא מתעסק בקשרי לקוחות מבחוץ, ואני עובד בפנים. אנו משקיעים במפעל מאוד חדשני, ואמרתי לו, שאני ראיתי הרבה עובדים במהלך חיי, אך לא מצאתי עובד נאמן כמו העובד היהודי שיש לי שהוא שומר תורה ומצוות. היהודי הזה הוא האדם הנאמן ביותר מכל מי שראיתי, הוא לא מתלונן ועובד בחריצות ובנאמנות".

אמר לי השותף שלי: "היהודים הם נאמנים עד הכסף, כשיהודי מריח כסף, הוא מאבד את הכל..."

כשהתווכחנו בנושא הזה, אמרתי לשותף שלי: "אני מוכן להוכיח לך, שאם אתה תציע לו לעבוד בשבת, הוא לא יסכים בשום פנים ואופן. הוא יהיה מוכן להפסיד את העבודה שלו, להפסיד את הפרנסה שלו, להישאר בלי אוכל בבית - וכל זה למען האמונה שלו, ואז נראה אם גם אז תגיד לי שהיהודי אוהב כסף ומוכן למכור את אלוהיו תמורת כסף..."

אמר לי השותף: "אתה תראה שהוא לא יחזיק מעמד יותר מחצי שנה - חצי שנה זה המקסימום, אני מבטיח לך שהרבה לפני כן הוא יפול ויישבר".

אומר המעסיק: החלטנו להתערב על סכום של 10.000$ . דע לך, שהיום בדיוק עברה חצי שנה מאז שפיטרתי אותך. המעסיק הגוי פתח את תיק המנהלים, שהיו בתוכו עשרת אלפי הדולרים, שאותם הוא הרוויח בהתערבות עם שותפו, ונתן אותם ליהודי בהוסיפו: "מהיום אתה לא חוזר אלינו כמנקה, אלא כמנהל במפעל שלי!"

היהודי הזה הפך לאחד הגבירים הגדולים, שהחזיקו תורה וגדולה בעם ישראל. הוא אמר: "ריבונו של עולם, אני חשבתי לעצמי: מה אתה רוצה ממני?! אני יושב חצי שנה בבית, ולא מוצא עבודה, לא מוצא פרנסה - ולא הבנתי, שהמכשול הזה הוא כדי שהקב"ה יתן לי את משרת המנהל. הוא לא רצה לתת לי משרה של מנקה בלבד. את מה שהיה נראה לי ככישלון, את מה שראיתי אותו כקושי - התברר שגם הוא היה רצון השם כדי שדרכו אזכה לעלות לאותו הר גבוה. מפה למדים אנו, שדברים הנראים לנו כמכשולות ושיבושים בדרך, מהווים מדריגה שבאמצעותה יכולים אנו לעלות ולהתעלות.

מי זוכה לעלות בהר ה'? מי שמבין שגם מה שנראה לו כמכשולות בעבודת השם, כמפריעים, כתקלות – אין אלו תקלות; אלה הן פשוט הסלעים, שעליהם עומדים לרגע קט כדי להמשיך לטפס הלאה כלפי מעלה.

(גל' קבלת שבת)