הרה"ק רבי ישראל יצחק (קאליש) מווארקא זי"ע כ"ב ניסן תר"ח
רבי ישראל יצחק מווארקי זצ"ל, נולד בשנת תקל"ט בעיירה זאלושין, לאביו המכונה רבי שמעון בעל רחמנות זצ"ל, נכד הגאון הגדול רבי יצחק מקאליש זצ"ל, מגזע רבי מרדכי יפה זצ"ל, ה"לבוש".
בנעוריו התפרסם לעילוי מופלא, בשנת תקנ"ה נשא את בתו של רבי מאיר מזאריק ועבר לעיירה זו, בה התגורר עד שהמוני החסידים הכתירוהו שלא לרצונו לאדמו"ר. בעודו צעיר לימים, נעשה לתלמידו המובהק של הרה"ק רבי דוד מלעלוב זצ"ל, ולא מש מבית מדרשו. עם רבו נסע לעתים תכופות לחוזה מלובלין. כן נסע עמו לעיתים גם למחותנו של הרבי מלעלוב, היהודי הקדוש מפשיסחא זיע"א, שחיבבו מאוד והתבטא עליו, אין לך מידה טובה שמנו חז"ל, שאינה נמצאת בו.
אחרי פטירת מוריו הקדושים, נעשה לאחד מגדולי תלמידי הרה"ק רבי שמחה בונם מפרשיסחא זצ"ל, מעמודי התווך של בית מדרש גדול ומרכזי זה לחסידות ולחסידים.
היה מפורסם כבעל מידות תרומיות ומופלגות, שאין דומה לו בדורו, כאוהב ישראל אמיתי.
אחרי הסתלקותו של הרבי מפשיסחא זצ"ל, נתפלגה העדה הגדולה, מהם שאמרו לקבל עליהם למנהיג את רבי יצחק, ומהם שדבקו ברבי מנחם מענדל זצ"ל, מטומשוב ואחרי כן מקוצק. רבי יצחק סירב, הוא מיהר להכתיר את בנו יחידו של רבו, הרה"ק רבי אברהם משה זצ"ל לרבי, כאשר לקולו צייתו כל אלה שנהו אחריו. רבי אברהם משה זצ"ל כיהן כשנתיים כרבי בפשיסחא, בשנת תקפ"ט נפטר בעודו צעיר לימים.
עדת החסידים הגדולה שוב לא הירהרה לרגע, המוני החסידים נהרו לזאריק, הכתירו את רבי יצחק לרבי, בעל כורחו דבקו בו, ושוב לא הרפו מאוהלו. מזאריק עבר לווארקי, עיירה סמוכה לווארשא, שם נפתח בית מדרשו הגדול, משם יצאה תורה וחסידות, הנהגה ואור, להמוני בית ישראל.
דור שלם של חסידים ואנשי מעלה, יחידי סגולה ובעלי מדרגות, חונכו בבית מדרשו בווארקי. בית מדרשו שפע אהבה וחמלה לכל אשר נברא בצלם, שם ניתן היה למשמש את הקדושה בידים, כעדותם הנאמנה של החסידים הראשונים, אנשי אמת.
הקדיש הרבה מזמנו לעניני הכלל, הרבה לעשות בווארשא בעניני ציבור, עמל וטרח לביטול גזירות רעות. עסק יחד עם רעו וידידו החידושי הרי"ם זצ"ל, בהרבה בעיות שעלו על סדר יומה של יהדות פולין.
אירגן אסיפות, דאג להרכיב משלחות לאנשי השלטון, כיתת רגליו בהשתדלויותיו למען הכלל והפרט. ביתו הפך לכתובת מרכזית לכל עניני ציבור. כן מפורסם, הכרוז שחתם עם החידושי הרי"ם זצ"ל והבד"צ מוארשא, שהמלמדים ילמדו תינוקות של בית רבן, דוקא לפי פירוש רש"י הקדוש.
סיפר ר' לעמיל שמשו, בהיות הרבי בוורשא, לרגל השתדלויות בעניני הכלל, כשחזר לפנות ערב לחדרו שבמלון, ראה שנכתב על דלת חדרו באותיות גדולות דברי זלזול וחירופים כלפיו, וכל הדלת מלמעלה עד למטה רשומה בדברי עתק אלה.
המשמש עמד נבהל ומשתומם, מפחד ויראה וגם מבושה וכלימה. אמר לו הרבי, אל יפול רוחך מזה כלל, קבלה בידי ממורי העילוי, בשם זה היה קורא לרבו רבי אברהם משה מפשיסחא זצ"ל, שכל בעלי מחלוקת מוציאים דיבה על איש, באותה מידה שהוא נזהר בה ביותר.
והראיה מן התורה, מצינו בקורח ועדתו בתלונות שלהם על משה רבנו ע"ה אמרו, 'ומדוע תתנשאו על קהל ה'' (במדבר טז ג). הם העלילו עליו דוקא במידת הגאוה, שהתורה העידה עליו (שם יב ג) 'והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה'.
קרוב לעשרים שנה ניהל את עדת החסידים, שמנתה אלפים רבים וגדלה משנה לשנה. ביום שמיני של פסח שנת תר"ח, עלה הרבי בסערה השמימה, זיע"א. דיבוריו האחרונים קודם פטירתו, לתלמידו רבי שרגא פייבל מגריצא זצ"ל, היו, לימוד גמרא היא הטהרה הגדולה ביותר.
לא לעכב האורחים
סיפר הרה"ח רבי מרדכי מאטיל מיכלזון מקאלושין זצ"ל: הרה"ק רבי יצחק מווארקא זיע"א התאכסן בביתי כמה פעמים על שבת. ופעם אחת ביום חמישי בשבת בא לשבות, ועמד לפני הפתח ואמר שנוסע הלאה ולא ישבות, ואנכי הכינותי כיאות וכראוי לו, אז נבהלתי והפצרתי שיבוא לביתי, ובא לביתי, ואמר אז: הגד נא מצוה נשגבה כהכנסת אורחים, שגדולה מהקבלת פני השכינה, היכן מבואר בתורה, ומצות 'לא תחסום שור בדישו' מבואר בין מצוות עשה, והמצוה הגדולה של הכנסת אורחים נכלל במצות ואהבת לרעך כמוך.
והשיב, כי לא יתכן היה לבאר המצוה בתורה באר היטב, כי היו מקבלים את האורח הבא והיו מברכים עליו כמו על שאר המצוות, והיו מעכבין אותו, ולפעמים הוא נחוץ לדרכו ומפסידו הפסד רב אם יעכבנו. והוסיף להמשיל, כי אתה איש מסחר ויש לך עסק קבוע לזמן ולשעה, אם יעכבוך להאכיל ולהשקות תפסיד מטרת נסיעתך, על כן נכללה המצוה ב'ואהבת לרעך כמוך', אם לא יוכל אל תעכבנו, ואם הזמן נכון ויאות אז קבלהו וכבדהו ונסע לדרכו, זכותו יגן עלינו
(ספיר ויהלום פר' וירא פ"א - הגה"ח רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
ההמתנה לדבר מצוה גם מצוה
פעם אחת הלך הרה"ק רבי יצחק מווארקא זיע"א לקדש הלבנה וגם החסידים הלכו עמו, והיה בימי החורף, והלבנה עמדה מכוסה בעננים והמתין זמן רב, והבין שקשה על החסידים להמתין לה זמן רב מפני שהקור היה גדול, ואמר להם: 'מצווה גוררת מצוה' (אבות פ"ד מ"ב), הפירוש הוא, 'מצוה גוררת', א מצוה וואהס שלעפט זיך [-מצוה שהיא נגררת], 'מצוה' - איז אויך א מצוה [-הוא גם מצוה], דהיינו, ההמתנה וההכנה למצוה, מה שנמשך זמן, הוא גם כן מצוה, והבן
