הרה"ק רבי שמעון שלום קאליש זי"ע האדמו"ר מאמשינאוו י"ט מנחם אב תשי"ד
הרה"ק רבי שמעון שלום נולד באמשינאוו בשנת תרמ"ג לאביו הרה"ק רבי מנחם מאמשינאוו זי"ע בנו של כ"ק אדמו"ר הזקן מאמשינאוו זי"ע בנו של כ"ק אדמו"ר הזקן מווארקא זי"ע.
כבר בגיל צעיר התבלט כגאון אדיר בכל התורה כולו נוסף על התמדתו העצומה בתפיסה חדה ובחריפות יתירה, וכמו כן היה גדול בתורת הנסתר.
כשהגיע לפרקו לקחו דודו (אחי אביו) הרה"ק רבי ישעי' מפרשיסחא זי"ע לחתן לבתו הצדיקת הרבנית פייגא ברכה ע"ה.
בשנת תרע"ח אחרי פטירת אביו הק' זי"ע מילא את מקומו אחיו הגדול הרה"ק רבי יוסף זי"ע בעיר אמשינאוו ואילו רבינו התיישב בעיר אוטוואצק הסמוכה לווארשא.
בשנת תרצ"ג עלה לארץ הקודש וטעמו ונימוקו עמו בלוויית בנו הרה"ק רבי מאיר'ל זי"ע ובמשך כל הדרך על האני' לא שינה אפי' כמלא נימה מדרכו ועבודתו בקודש. בהגיעו לארה"ק התיישב בירושלים עיה"ק דבקו בו חסידים ואנשי מעשה והעריצוהו עד למאוד, וכמו"כ השתדלו לטובתו לסדר לו ביהמ"ד ומנין לתפלה, וגם תורותיו נרשמו ע"י אחד מן המסתופפים בצילו ויצא לאור בשם 'אמרות טהורות'.
ובסוף שנת תרצ"ד חזר למקום מושבו בפולין, ורבות התגעגע לארה"ק וכמה פעמים שמעו מפיו שבח אר"י ומעלתה ורצונו הרב להשתקע שם בקביעות.
בשנת תשי"ד בשעה שגר רבינו בבארא פארק התכונן ליסע ולהשתקע בארה"ק כאות נפשו הטהור כל ימיו כנ"ל, אך סמוך למועד הנסיעה נחלה רבינו פתאום במחלה אנושה ולאחר שלשה ימים, ביום י"ט אב שבק חיים לכל חי ונסתלקה נשמתו לגנזי מרומים.
את מיטתו נשאו לטבריה למקום אשר בחר לעצמו בחיים חיותו. מסע הלוי' הי' גדול מאוד והשתתפו בו אדמורי"ם, רבנים, חסידים, ואנשי מעשה, ועוד. וכמו"כ הכריזו על ביטול מלאכה באותו יום מטעם רבני טבריה.
הבית היחיד שנותר שלם
'חסידי העיר שאנחיי מספרים, דהנה הרבי ר' שמעון שלום מאמשינוב גר מחוץ לגיטו, ברובע הצרפתי. האיזור ההוא הופצץ על ידי הטייסים האמריקאניים. בניינים רבים נחרבו, ורק הבניין שבו היה גר הרבי - נשאר שלם. הידיעה נתפשטה על פני העיר, ויהודים שפדו את עצמם בכסף מלא, כדי שיוכלו לגור מחוץ לגיטו, היו מצטופפים בשעת ההפצצות מתחת לגג ביתו של הרבי מאמשינוב. ולא יהודים בלבד, גם רוסים, סינים, צרפתים ופורטוגאלים היו רצים למצוא מחסה אצל הרבי. רק היהודים הפליטים, הכלואים בגיטו, לא יכלו ליהנות מהמחסה הזה של הרבי.
ספר 'גבורי החי"ל' (ח"ב עמ' 214)
במה אתה גרוע מעמיתך?!
לרגל עיסוקיו נזדמן לו להגה"ח רבי שלמה קאליש זצ"ל, חתנו של הרה"ק בעל 'חלקת יואב' זיע"א לבקר בהרבה מקומות ולהתוודע אל גדולים וצדיקים בערי מושבותיהם. כשהגיע לעיר מסויימת, ולרוב היה צריך לשהות בה ימים אחדים, מילא את חובותיו העסקיים במינימום של הפסד זמן, ובכל יתר השעות הימים והלילות שרוי היה בין כתלי ביהמ"ד ועוסק בתורה.
מן המסעות האלה נשתמר כמובן אצל רבי שלמה אוצר בלום של חוויות וזכרונות מלבבים, שהיה משחזר אותם לעצמו ולאחרים בזמני רצון וחדוה עד זקנה ושיבה. וסיפר: פעם אחת הוצרכתי לשבות בעיר סקרנביץ' והלכתי בליל שבת אל שולחנו הטהור של קרובי הרה"ק רבי שמעון קאליש זיע"א, בנו של 'הצדיק השותק' הרה"ק רבי מנחם מנדל קאליש זיע"א מוורקי. שמעתי אותו אומר תורה על הפסוק 'לא תונו איש את עמיתו' בלשון זו: אמת הכתוב מזהיר רק לא לרמות את חברו, אבל הסברא נותנת כי גם את עצמו אין לרמות, וסברא פשוטה היא: במה אתה גרוע מעמיתך?!
