הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא זי"ע בעל "אך פרי תבואה" י"ד מנחם אב תרל"ד
הרה"ק רבי צבי הירש זצ"ל נולד בעיר אוהעל בשנת תקס"ח לאביו הגאון רבי אהרן שהיה צדיק נסתר.
בשנת תקע"ו, נפטר אביו רבי אהרון בדמי ימיו, בהותירו את רבינו ילד כבן שמונה שנים, ואת אחיו יתומים בודדים בעולמם. במסירות נפש, הייתה האם
האלמנה, שומרת את אורחתם, דואגת לחינוכם ולהצלחתם בלימודים. עולמה ראתה בחייה, שזכתה לראות בהצלחת כל בניה שהתפרסמו בגדולתם ובצדקתם.
רבו המובהק בנגלה היה הרב הגאון הגדול הנקרא ר' הירשלי חריף זצ"ל בעל 'טיב גיטין', ובכל מקום שמזכירו בספריו מתארו בתור "אדוני מו"ר".
היה תלמידו המובהק של בעל "ישמח משה", וכן הסתופף בצל הרה"ק מוהר"מ מפרעמישלאן זי"ע, הרה"ק מוהר"ש מבעלז זי"ע, הרה"ק ר' אשר מרופשיץ זי"ע ועוד, וכל צדיקי דורו סמכוהו להיות רבי ומנהיג בישראל ובפרט רבו הק' מצאנז זי"ע.
ומבין תלמידיו הכי גדולים והמפורסמים היה הרה"ק ר' ישעיה מקערסטיר זי"ע, שחתם עצמו שההיה "משמש בקודש אצל הרה"ק מליסקא זי"ע".
רבינו הרה"ק ר' צבי הירש זי"ע נתבקש לישיבה של מעלה בי"ד באב שנת תרל"ד בליסקא.
רק כשבוער מותר לצעוק
ידוע כי בליסקא, אצל הרה"ק בעל אך פרי תבואה זיע"א התפללו בקדושה נעימה, ומי שהרעיש בקולות בשעת התפילה היה מוכרח לילך החוצה.
אבל כבוא הרה"ק רבי הירצקא מראצפערט זיע"א פקד לבל יטרידוהו מתפילתו בקולי קולות, ויתפלל כדרכו, כמובא בספר הישר והטוב. ואמר טעמו, כי אצל שאר המתפללים בצעקות, הפנימיות והמחשבות זרות שלהם דוקרים אותו שלא יוכל לסבול, אבל דביקות ותנועות וצעקות של הרה"ק ר' הירצקא הוא כולו קודש לה', מעין דביקות של רבי עקיבא, על כן מקובל מאוד להשומעים. ואמר אז משל על זה אשר פעם אחת הלך לץ אחד בעיר הבירה 'פעסט', וצעק בקול גדול: 'שריפה'. וכששמעו קולו הלכו תיכף מכבי הדליקות בכליהם לכבות את הדליקה, וכשמצאו שלא היה דברים מעולם חפשו את האיש המשוגע הצועק והביאו אל שופטי העיר, ונגמר דינו על אשר הרעיש את המכבי דליקות על לא דבר. וככלות שבוע אחת היתה באמת שריפה גדולה, וכשראה איש אחד השריפה התחיל לצעוק בקול רעש גדול 'שריפה', ובאו המכבים וכיבו את הדליקה, ואת האיש שצעק עבור המכבים כיבדו במתנות גדולות ובכבוד רב על שהציל את השריפה. ושאל האיש הלץ הנשפט: היתכן כי אותי הסגירו שצעקתי שיש שריפה, ואת האיש הצועק כמוני יכבדו? והשיבו השופטים: אתה צעקת בשקר והאיש היקר הזה שראה באמת אש גדולה - לו היה נאה לצעוק!
וסיים הרה"ק מליסקא על הרה"ק הר' הירצקא: כשבוער - מותר אכן לצעוק.
מי שלא התפלל כראוי ולבו נשבר, אהוב יותר מהמתפאר שהתפלל כראוי
אמר הרה"ק מליסקא בעל 'אך פרי תבואה' זיע"א כי יותר אהוב בעיניו איש שאינו מתפלל כראוי והולך מבית הכנסת או מבית המדרש בשברון רוח ולב נשבר ומצטער על שלא התפלל כראוי, מאיש אשר התפלל כהוגן וכראוי רק יש לו נחת רוח אחר התפלה ואומר בלבו: ברוך השם שהתפללתי כראוי ונכון.
